סטירה! סטירה מצלצלת הדהדה על פניה של קתרין ג'ונס. "באמת אכזבת אותי. אחותך עוברת תקופה קשה שם בחוץ כבר יותר מ-20 שנה, ואת מתכננת לחטוף לה את הגבר. זה ממש חסר בושה מצדך!" קתרין, כיסתה את החלק הכואב בפניה, הביטה באמה בחוסר אמון. "אמא, איתן הוא החבר שלי. איך אתם יכולים להיות כל כך לא הגיוניים?" קתרין בדיוק חזרה הביתה מנסיעת עסקים, רק כדי לראות את אחותה הבכורה, רבקה ג'ונס, שישבה עם החבר שלה, איתן לאו, על הספה. אחותה החזיקה בזרועו של איתן ונראתה אינטימית איתו. בצד השני של הספה ישבו הוריהם של רבקה ואיתן, שניהלו שיחה נעימה זה עם זה. למעשה, איתן היה אהוב נעוריה של קתרין! היא לא יכלה שלא לגשת לרבקה ולשאול אותה. עם זאת, בסופו של דבר היא קיבלה סטירה מאמה שלה ממש שם ועכשיו! "אמא, בבקשה תפסיקי להכות את קת'י." במבט חרד, אמרה רבקה, "זאת אשמתי. לא הייתי צריכה לחזור..." איתן חיבק אותה במהירות בכתפיה. "לא, רבקה. זאת אשמתי. תמיד התייחסתי לקתרין כמו אל אחותי, וזו כנראה הסיבה שהיא הבינה לא נכון את הרגשות שלי כלפיה." משהו כמו התפוצץ בראשה של קתרין. הכאב היה כל כך נורא שהיא בקושי הצליחה לנשום. אחות? למה הוא היה מבטיח לה בסתר עתיד משותף אם הוא התייחס אליה רק כמו אל אחותו? למה הוא תמיד היה מחבק אותה חזק אם הוא התייחס אליה רק כמו אל אחותו? "תשתוק!" קתרין מצאה את המילים האלה בלתי נסבלות והן מילאו אותה בגועל. "את זאת שצריכה לסתום את הפה. ככה את אמורה לדבר לאחותך?" גברת ג'ונס נזפה בה בכעס. "את לא יכולה פשוט להיות סבלנית כלפי רבקה, בהתחשב בעובדה שהיא עברה 20 שנה של קשיים?" המומה, קתרין הייתה מעט פעורת פה. צריכה להיות איזושהי מגבלה על סובלנות בכל מקרה. למה שהיא תוותר על האהבה שלה? היא גם לא הייתה קדושה. בשלב זה, מר ג'ונס קם ונזף בה גם הוא בעגמומיות. "סיימת? איתן גם לא מעוניין בך. אנחנו עדיין צריכים לדון במסיבת האירוסין של רבקה עכשיו. הסתלקי. את מטרד לעין." קתרין רעדה והביטה באיתן שהיה אדיש כלפיה. אחר כך היא הביטה ברבקה שנצמדה אליו. לפתע, היא הרגישה כמו מושא ללעג. האנשים האלה היו אלה שהכי היו חשובים לה, ובכל זאת כל אחד מהם תמך ברבקה באותו רגע. דמעות נראו זולגות על פניה. לאחר שמחתה את הדמעות, קתרין הסתובבה ויצאה עם המזוודה שלה בלי להסתכל לאחור. היא האיצה בנסיעה ברגע שנכנסה למזראטי. לא ידעה לאן ללכת, היא עצרה והתקשרה לחברתה הטובה ביותר, פרייה לינץ'. "בואי נשתה איזה כוס או שתיים." קולה נשמע צרוד מבעד לבכיות שלה. פרייה הסכימה מיד. "בטח. אני אהיה שם עוד רגע." ... עד שפרייה מיהרה לפאב S1897, קתרין כבר סיימה בקבוק יין אדום שלם לבדה. "באת בזמן הנכון. בואי נשתה ביחד. הזמנתי הרבה. אסור לך לחזור הביתה עד שתסיימי את המשקאות." קתרין השליכה לפרייה בקבוק בירה. "מה קרה?" היה נדיר מאוד שפרייה תמצא את קתרינה מתנהגת בצורה כזו. היא הזדהתה עמוקות עם קתרין. "איפה איתן? הוא מתעלם ממך?" כשנזכר בשמו של איתן, קתרין הרגישה כאילו סכין מגרדת את ליבה. "הוא זרק אותי, והוא עומד להתארס לרבקה." פרייה פעורה פה. "איזה טוויסט עלילתי מחורבן זה?" קתרין סיפרה לה בקצרה מה קרה באותו ערב. פרייה חשה תחושה של חוסר אמון. איתן וקתרין היו אהובי נעורים שביססו מערכת יחסים רומנטית עוד מימי התיכון. עם זאת, לאורך השנים הללו, קתרין למדה בחו"ל בזמן שאיתן היה עסוק בעבודה. זה הסביר מדוע הם עדיין לא התארסו. גם להוריהם לא היו אשליות לגבי זה. הם גם נתנו את ברכתם לזוג. כל מי שמכיר את הנושא מבפנים ידע שהזוג יתחתן במוקדם או במאוחר. עכשיו, התברר שאיתן התחבר עם רבקה, מה שיהפוך את קתרין ללעג וקלס. "זה אבסורד. את ורבקה צריכות להיות חשובות באותה מידה להורים שלך. אבא ואמא שלך יצאו מדעתם?" קתרין אחזה בבקבוק היין. "הם כנראה מרגישים שרבקה סבלה יותר מדי שם בחוץ. עכשיו כשהיא חזרה, הם רק רוצים לתת לה את הטוב ביותר." פרייה הייתה במצב של חוסר אמון. "אבל את גם הבת שלהם!" קתרין העלתה חיוך מאולץ. "חה. עכשיו כשחזרה רבקה, כל מה שמעניין אותם זה רבקה. "מאז שהייתי צעירה, הם אלה שרצו לחתן אותי עם איתן. עכשיו כשאני מתייחסת לעניין ברצינות, הם קוראים לי לא בוגרת. "גם, איתן הבטיח להיות איתי לנצח, ובכל זאת הוא שינה את דעתו ככה סתם. אני שונאת אותו..." לקראת סוף המשפט שלה, קתרין התחילה להיחנק. היא אחזה בבקבוק, לגמה כמה לגימות יין וטעמה גם את הדמעות שלה בפה. באותו רגע, היא התחילה להרגיש קצת סחרחורת. "אל תשתי יותר מדי. יש לך קיבה חלשה. תרגישי לא בנוח אם תשתי יותר מדי." פרייה תפסה את הבקבוק של קתרין כדי להסיט את תשומת הלב שלה ממנו. אחרי זה, היא הביטה מסביב בפאב. היא מעולם לא ציפתה לראות דמות מוכרת. "היי, תסתכלי שם!" פרייה דחפה את קתרין והצביעה על האיש שישב בפינה. למרות הזוהר העמום באותה פינה, האיש נראה בבירור. הוא לבש חליפה שלא התאימה לאירוע. האיש עצם את עיניו ונשען על הספה, והקרין הילה של זוהר. כשהזרקור המסתובב זרח עליו מדי פעם, הוא נראה כל כך מושך שהפנים שלו היו בדיוק כמו הפרופיל הצדדי המושלם שאדם רואה לעתים קרובות בספרי קומיקס. לאחר הצצה, קתרין הסיטה את עיניה ממנו. "לא משנה כמה הוא מושך, אין לי מצב רוח ליהנות ממשהו שנעים לעין כרגע." "אני מנסה להגיד לך שהאיש הוא הדוד של איתן." קתרין נדהמה לרגע. "את בטוחה?" איתן הזכיר בעבר שיש לו דוד מסתורי. עם זאת, דודו ניהל חברה במדינה זרה, אז היא מעולם לא ראתה אותו. לפני כמה ימים, היא שמעה שדודו חזר. "כן, אני מאוד בטוחה. אחי סיפר לי כשנכחנו במסיבת קוקטייל לפני כמה ימים. שמעתי שהוא לא מאוד זקן והוא איש מוכשר. אפילו זכרי נתון לחסדיו." זכרי לאו היה אביו של איתן. עיניה של קתרין זרחו. היה לה רעיון שעבר במוחה באותו רגע. "נו... מה את חושבת שיקרה אם אתחתן עם הדוד שלו?" "פפ..." המומה, פרייה ירקה את היין מפיה. "תגידי את זה שוב." קתרין הביטה במבט חודר בדמות הגבוהה והנאה. "מכיוון שאני לא יכולה להפוך לכלתו של משפחת לאו, אני אהיה דודה של איתן. זה אמור לשגע אותם!"