"חובה ליהנות מפנקייקים חמים עם חמאה איכותית. ואז, לגימה של שוקו חם כדי להוריד את זה." קתרין המשיכה במופע האכילה שלה. היא התענגה על כל ביס ברצינות. אם לוקחים בחשבון גם את פניה היפות, ההופעה שלה הייתה הרבה יותר מבדרת ומשכנעת מתוכניות שידורי האכילה האחרות הזמינות. שון לא יכל לסבול את זה יותר. "מיאו." באותו זמן, פאדג' קפץ על שולחן האוכל תוך כדי נענוע בזנב. בחושבו שהחתול בטח רעב, הוא ניגש לארון. הוא חזר עם צלחת של אוכל חתולים והניח אותה לפני פאדג'. פאדג' הריח את זה לכמה שניות לפני שהפנה את ראשו. הוא הסתכל על קתרין בעיניים חמדניות. מבט מביך הבהב על פניו של הגבר. היא הדחיקה את הרצון לצחוק לפני שהאכילה את החתול חתיכה קטנה של רול קינמון. החתול הקטן טרף את זה תוך שניות. "חתלתול טוב." היא טפחה על ראשו של החתול באהבה. 'יש לך טעם הרבה יותר טוב מהבעלים שלך,' היא חשבה לעצמה. שון הרגיש נבוך. אחרי שהחתול אכל עוד שני ביסים מרול הקינמון, הוא המשיך ליהנות מהצ'ורוס. זה העלה חיוך זעוף על מצחו של הגבר. "את..." קתרין ניצלה את ההזדמנות ותחבה חתיכת צ'ורוס לתוך פיו. רמז של כעס הבהב בעיניו. בדיוק כשעמד לירוק את זה, החלק החיצוני הפריך של הצ'ורוס שהיה מצופה בסוכר קינמון נמס על לשונו. באופן אינסטינקטיבי, הוא התחיל ללעוס את הבצק הדחוס. זה היה פריך מבחוץ אבל רך מבפנים. זה היה טעים. בטח, הוא אכל צ'ורוס בעבר. הטבחים ממשפחת היל יכלו להכין סוגים רבים של אוכל, אבל שום דבר לא היה טעים כמו זה. משום מה, הצ'ורוס שהיא הכינה הבליטו את הטעם הקרמי של החלב מבלי להפוך אותו למתוק מדי. "טעים?" שאלה קתרין, כשהיא אוחזת בסנטרה בשתי ידיה. היא הייתה בטוחה בבישול שלה. האור כבה מעיניו כששם לב לחיוך השחצני על פניה. "זה בסדר." אז, הוא הרים עוד חתיכת צ'ורוס והמשיך לאכול. הביס הקטן מקודם לא הספיק לו כדי לטעום את הטעם המלא שלו כראוי. היא קרצה בשובבות. "לא אמרת שזה בסדר?" "בטח את לא יכולה לסיים את כל אלה. אני לא אוהב לבזבז אוכל," ענה הגבר בשלווה. היא פתחה את שפתיה כדי להשיב, אבל הוא קטע אותה בזעף, "תשתקי בזמן הארוחות." "..." קתרין נאנחה בתדהמה מכיוון שמעולם לא ראתה מישהו כל כך חסר בושה. הוא אמר בקרירות שהוא לא אוהב לאכול מאכלים מתוקים לארוחת בוקר, אבל עכשיו הוא טרף את הצ'ורוס, הפנקייקים ורול הקינמון - גם את השוקו החם. בטח היה לו את החוצפה! בתחילה, שון רק רצה לטעום קצת מהאוכל, אבל כל מה שהיא הכינה היה טעים במיוחד. הם היו אפילו יותר טובים מאלה שהוא ניסה במסעדות. זה בהחלט היה בניגוד לציפיות שלו שהאישה הזאת תוכל להכין ארוחת בוקר כה טעימה. הרושם שלו עליה השתנה קצת. במקרה, היא הפנתה את פניה לעברו והמבטים שלהם נפגשו. "שאוני, מה אתה רוצה לאכול לארוחת ערב? אני אכין לך את זה," היא אמרה בעדינות. "יש לי פגישת ארוחת ערב הערב." אז, הוא הלך להתחלף בחדר השינה בלי מילה נוספת. זה לא הרגיז אותה. זה לא היה יוצא דופן שמנהל של עסק רב לאומי יהיה עסוק בעבודה. עם זאת, עדיין היה חשוב לשמור על מערכת יחסים טובה ביניהם. היא ניקתה את השולחן מיד ומיהרה להתחלף גם לבגדי עבודה. כששון עמד לעזוב את הבית, היא הופיעה במהירות מחדרה עם הארנק שלה. "שאוני, אתה יכול להקפיץ אותי? אני גם יוצאת לעבודה. אם זה יותר מדי טרחה, אתה יכול פשוט להוריד אותי בתחנת הרכבת התחתית. בבקשה." הוא הידק את שפתיו תוך כדי מחשבה לסרב. עם זאת, הוא הנהן בסופו של דבר כששקל שנהנה מאוד מארוחת הבוקר שהיא הכינה היום. שניהם לקחו את המעלית לחניון. קתרין חשבה שהיא תיכנס לבנטלי או למייבאך, אבל כשהגבר עצר בצד של לקסוס לבנה... "אמ... זאת המכונית שלך?" "כן." הוא פתח את הדלת והתיישב במושב הנהג. מבולבלת, היא הלכה בעקבותיו ונכנסה למכונית. "שאוני, למה בחרת במכונית הזאת?" האיש הזה היה אמור להיות היורש של עסק רב לאומי, ובכל זאת הוא נהג במכונית ששווה רק קצת יותר מ-300,000 דולר? "זה זול וחסכוני בדלק," הוא ענה בפשטות תוך כדי התנעת המכונית. "אתה יודע את הדרך הטובה ביותר לחיות, בעלי יוצא הדופן." היא הפנתה את ראשה הצידה כדי למצוא חבילה של טישו זול על לוח המחוונים. האריזה שלו הייתה כתובה 'תחנת דלק ### - הכי זול והכי קל.' "..." קתרין הייתה מבולבלת. האם כל הבוסים המצליחים של היום חיים בצניעות כזאת? האם יכול להיות שלא התייחסו אליה טוב בני ג'ונס כי היא הוציאה בראוותנות במקום לחסוך כמו בוסים מצליחים אחרים? היא נפלה למחשבות עמוקות כשחשבה על זה. עשר דקות לאחר מכן, המכונית עצרה ליד תחנת הרכבת התחתית. הוא פנה אליה. "לכי." "..." היא הייתה חסרת מילים. היא רק אמרה את זה מתוך נימוס אבל הוא באמת עשה כפי שנאמר לו. טוב, טוב, טוב. תוך כדי דיכוי הכעס שעולה בתוכה, היא כפתה חיוך ביישני על פניה. "תודה, שאוני." בשנייה שהיא יצאה מהרכב, המכונית האיצה משם לפני שהיא יכלה לומר משהו אחר. איזה איש מעצבן ואכזרי! ... היא הגיעה לחברה רק בסביבות השעה 9:00 בערב. מאז שחזרה מלימודיה בחו"ל, היא עבדה בקבוצת תכנון בניין סאמיט. זה היה התאגיד הגדול ביותר של משפחת ג'ונס. עם זאת, ברגע שדרכה בבניין, מנהל הפרויקט, ג'יימס לנון, אמר לה בקול מוזר, "את לא צריכה להופיע החל מהיום. הפרויקט הזה כבר לא שייך לך." "מה זאת אומרת?" עיניו של ג'יימס ניצוצו כשזיהה מישהו מאחוריה. "רבקה, הנה את." קתרין הניעה את ראשה במהירות וראתה את רבקה מתקרבת לכיוונם כשהיא לובשת גופייה סרוגה לבנה עם מחשוף נמוך. מימינה היה איתן שלבש חולצה באותו צבע. זרועותיהם היו שלובות זו בזו. אור השמש שזרם לחדר דרך החלון עטף את שניהם. הם נראו כמו זוג מאושר בתלבושות התואמות שלהם.