שון לא ידע מה לענות. הוא עיסה את המרחק בין גבותיו ואישר את בקשת ההודעה. [בעלי, תחזור הביתה לארוחת ערב?] קתרין שלחה הודעה נוספת תוך שניות. שון: [לא. אל תקראי לי ככה.] שאונרין: [בסדר אז, אני אקרא לך שוני. זה שם חמוד.] הוא לא ידע מה עוד לומר. האם זה מאוחר מדי לסגת מהסדר הנישואין? מאוחר יותר באותו לילה. קבוצת האנשים נהנתה מארוחת ערב במסעדה המעוצבת בסגנון חצר מעניין. חבורת עורכי הדין החליפה את דעותיהם על התיקים החדשים שהתקבלו לאחרונה על ידי משרד עורכי הדין. שון הקשיב בהיסח דעת כששמע שוב התראה בטלפון שלו. קתרין שלחה לו תמונה. תחת הארה של האורות הצהובים הרכים, החתול השמנמן התענג על פינוק קטן של דג מיובש. שאונרין: [שוני, אל תדאג לנו. אני מטפלת כל כך טוב בליטל פאדג'.] שון נאנח בחוסר רצון. החתול החמדן שוחד ללא מאמץ. השעה הייתה 21:30. קוד הגישה שהוזן פתח את הדלת. שון היה המום בעליל ברגע שדרך בבית. נראה שהבית שלו עבר מהפך מוחלט. הספה השחורה הייתה מעוטרת בכריות כחולות טווס. שולחן האוכל הלבן היה מכוסה במפת שולחן ירוקה עם דוגמת גלים. אגרטל זכוכית מלא בפרחי הידראנגאה ורודים ישב בשקט מעליו. כל הבית היה מעוטר בצמחים ירוקים ופרחים טריים. היו גם כמה סלים תלויים במרפסת. האם זה עדיין הבית שלו? האם הוא נכנס למקום הנכון? "שוני, חזרת הביתה." קתרין יצאה מחדר האורחים כשהיא לובשת חלוק שינה ארוך משי. כמה ארנבות לבנות הודפסו על החומר האדום יין של החלוק. שיערה החום העבה והארוך שהיה בצבע של תה חלב היה מונח על כתפיה. מתחת למכפלת החלוק היו רגליה הבהירות והדקות. היא נראתה כמו שועלה מפתה. עיניו של שון החשיכו. "מי הרשה לך להתלבש ככה כאן?" הגבות על מצחו התעווצו לכעוס כשאמר בחומרה. "כמו מה?" האישה הסתובבה בתמימות. "הציצים והישבן שלי מכוסים היטב. רק הברכיים והשוקיים שלי גלויות. כל הבנות הצעירות יוצאות לרחובות לבושות ככה. מה רע בזה?" הוא לא ידע לאן להסתכל. אכן, היא לא לבשה בגדים חושפניים, אבל היא גם לא לבשה כלום מתחת לבגדי השינה. הגבר הסיט את מבטו. "הסכמתי לתת לך לעבור לגור כאן, אבל לא נתתי לך רשות לעשות את זה לבית שלי." "זה לא יותר טוב? זה היה ריק מדי לפני זה שאפילו לא הרגיש נעים כמו שבית צריך להרגיש." קתרין הראתה לו את כף ידה. רמז לפלרטוט התגלה בנימת הדיבור שלה. "תראה, יש לי אפילו כמה חתכים על כף היד שלי מהעברת הצמחים." הוא הוריד את מבטו כדי להסתכל. אכן, היו כמה חתכים קטנים על העור הרך של כף ידה העדינה. "מגיע לך." הוא אמר ברכות לפני שנסוג לחדרו. מעוצבנת, היא עשתה פרצוף לצללית היוצאת שלו. האיש הזה לא הראה שום דאגה כלפיה בכלל. היא לא הייתה מנסה כל כך קשה לרצות את האיש הקר אם לא התוכנית להפוך לדודה של האקס שלה. 7:00 בבוקר שלמחרת. השעון הביולוגי של שון העיר אותו מוקדם כל בוקר באותה שעה. הוא נתקל באישה שצחצחה שיניים בחדר האמבטיה. "בוקר טוב, שוני. אתה הולך לריצת בוקר?" עיניה של קתרין נחתו על בגדי הספורט שלו. התלבושת השחורה הבסיסית הרגישה כמו סגנון קלאסי על הגבר כאילו הוא היה הדובר של המותג. לגבר היה מזג רע, אבל המראה המושלם שלו היה בלתי ניתן להכחשה. חוץ מזה, ההרגל לצאת לריצות בוקר הראה שהוא איש משמעת. "כן." שון היה קצת מופתע. נשים צעירות בגילה בדרך כלל לא קמות מוקדם. "ובכן, אל תאכל ארוחת בוקר לפני שתחזור הביתה. אני אכין לך משהו," היא דיברה כמו עקרת בית ראויה, "זה יותר היגייני מאוכל קנוי בחנות." הוא קמט את מצחו. "אין צורך בזה. מתי את מתכננת לעבור דירה?" פניה היפות קפאו לשבריר שנייה. "למרות שאנחנו נשואים, אני לא רוצה להיות מעורבת איתך מדי. אל תבזבז את הזמן שלך עלי כי אני לא מעוניינת בך בכלל," הוא ענה. אז הוא עזב את הבית. קתרין משכה מעט בשיערה כשדמעות מיד עלו בעיניה. היא עמדה שם ללא ניע בסלון לרגע קצר. במהירות, היא אספה את עצמה והתחילה להכין ארוחת בוקר. הגבר חזר אחרי שרץ בפארק. ריח טעים הגיע מהמטבח, וגרם לו להיות רעב ברגע. "הכנתי ארוחת בוקר. יש צ'ורוס ולחמניות קינמון..." היא הציצה מאחורי דלת המטבח כשהיא לובשת סינר ירוק בהיר שמנוקד בחינניות קטנות. "אני לא אוהב דברים מתוקים לארוחת בוקר." הוא סירב בקרירות. ההערה הישירה שהוא העיר קודם לכן הבוקר נועדה לגרש אותה מהבית. באופן בלתי צפוי, היא נשארה מאחור ואפילו הכינה לו ארוחת בוקר. האם האוכל שהיא הכינה יהיה אכיל? במבט ראשון, היא נראתה כמו גברת צעירה מפונקת ויפה שמעולם לא עשתה אף מטלה בחייה. הוא היה רגיל לראות נשים כמוה. שון שלף קרטון חלב טרי מהמקרר. קתרין עשתה פרצוף. נראה שהוא נחוש בדעתו לא לנסות את האוכל שהיא הכינה. איזה איש יומרני. בכל מקרה, לא הייתה לה בעיה ליהנות מהאוכל בעצמה. היא חזרה למטבח כדי להמשיך להכין צ'ורוס. הוא הופיע כמה שניות לאחר מכן כדי לחמם את החלב. מזוויות עיניו, הוא הבחין באישה מעצבת את הבצק למספר מקלות ארוכים בצורה מיומנת לפני שהניחה אותם בשמן החם. תוך שניות, בולי עץ זהובים צפו לחלק העליון של השמן. הם הפיצו ריח טעים שתקף את נחיריו. רמז של אור הבהב בעיניו. הכישור הזה בטח נרכש משנים של תרגול. הוא הזיז את מבטו כלפי מטה. לחמניות קינמון יפות עם מערבולות שוקולד נאפו בתנור החם. לחייה היו צבועות בוורוד ורדרד בגלל החום במטבח. העור שלה היה ללא ספק יפה. לא היה לה קו לסת חד ומוגדר שהיה מועדף על ידי רוב משפיעני המדיה החברתית בימינו. לחייה השמנמנות מעט גרמו לה להיראות צעירה ומקסימה. קתרין הבחינה בו בוהה והרימה בצורה שובבה צ'ורוס, מנופפת בו מול עיניו. "שוני, אתה בטוח שאתה לא רוצה לטעום מזה?" "לא מעוניין." הוא הסיט את מבטו והניח את החלב בתוך המיקרוגל. ואז, כאילו מתוך הרגל, הוא הניח חתיכת בייקון בין שתי פרוסות טוסט ודחף פנימה חופן חסה. הוא התחיל ללעוס את הסנדוויץ' ליד שולחן האוכל. הסנדוויץ' בפיו פתאום טעם תפל כשחשב על הצ'ורוס החומים-זהובים. מתוסכל, הוא כיסה צד אחד של הטוסט בשכבה עבה של ריבת פירות. בדיוק אז, האישה הופיעה שוב מהמטבח והניחה חגיגה שלמה מול עיניו. צ'ורוס, לחמניות קינמון, פנקייקים, כוס שוקו חם... שון עיוות את גבותיו לכעוס עמוק כשהיא מצמצה בתמימות. "שוני, לא אכפת לך שאני אוכלת כאן, נכון?" הוא צפה בשקט כשהיא התחילה את המופע. ההופעה שלה הייתה טובה יותר ממה שהוא ציפה. "בבקשה תסלח לי על כך שיש לי שן מתוקה. אני ממש לא יכולה לסבול את הצורך להתחיל את היום עם קערה משעממת של דגני בוקר או סנדוויץ' פשוט. זה יהיה אכזבה עצומה לבלוטות הטעם שלי." ואז, היא לקחה ביס עצום מהצ'ורוס. היא עצמה את עיניה כשמבט של שביעות רצון שטף את פניה. "הטעם פשוט מתפוצץ לך בפה. מממ, זה כל כך טעים." הוא שתק. איזה בזבוז של כישרון שהאישה הזאת לא רדפה אחרי קריירת משחק. איך הוא עדיין יכול לאכול את הסנדוויץ' הפשוט שלו עכשיו?