הטוויסט בעלילה קרה כל כך מהר שקתרין חשדה שהיא שתתה יותר מדי. מחשבה כזו נשארה עד שפרייה באה לטפוח לה על הכתף. היא אמרה באהדה, "אל תתרגשי יותר מדי. זה לא קל לכבוש את ליבו של גבר גבוה, עשיר ונאה. תמשיכי-" "לא. הוא אמר לי לפגוש אותו בכניסה ללשכת הרישום מחר בשעה 10 בבוקר," ענתה קתרין במבט מבולבל. "..." פרייה נשארה שקטה באופן מוזר לרגע לפני שהתפרצה בצחוק. "מזל טוב על הפיכתך לדודה של איתן!" קתרין שאלה, "את מאמינה לזה?" פרייה צבטה בכוח את פניה הרכות של קתרין. "למה לא? בבקשה. עם המראה הטהור הטבעי שלך, את יכולה לנצח בקלות את אותן גברות צעירות בתעשיית הבידור. אם הייתי גבר, הייתי מתאהב בך ממבט ראשון. בואי נלך לשתות משהו כדי לחגוג את הנישואים שלך." קתרין תהתה ברצינות כמה פרייה שתתה בזמן שהיא לא הייתה. עם זאת, קתרין החלה לסבול מחמרמורת לאחר ששתתה אלכוהול זה עתה. היא הרגישה שהראש שלה הופך לכבד. בנטלי מולסאן נע באיטיות לעבר הכניסה לפאב. השוער פתח את דלת המכונית, ושון לאחר מכן הלך למושב האחורי. הוא פתח את שני הכפתורים של חולצתו מעל החזה הקדמי שלו תוך שהוא נשען על מושב העור בעצלתיים. "לא אמרתי לך לשמור על פרופיל נמוך?" האדלי יאנג ענה בנימוס, "זאת בעצם המכונית הזולה ביותר בבית של משפחת היל." שון קימט מעט את מצחו. "מי עוד יודע שאני במלבורן?" "אף אחד מלבד הגברת הזקנה." גבותיו של שון נרגעו. לפי המראה של הדברים, ההופעה של האישה זה עתה הייתה צירוף מקרים גרידא. "תגלה מי הבחורה הזאת. אני רוצה לדעת את המידע שלה לפני עלות השחר." ... שמש הבוקר זרחה דרך הווילונות. קתרין, שישנה עמוק, התעוררה מרעש בחוץ. כשרק פקחה את עיניה, היא ראתה את איתן פותח את הדלת ונכנס לחדרה. פרייה, שעקבה אחריו לתוך החדר, שאגה. "זה הבית שלי! אתם בעצם פולשים לבית שלי!" "בטח, את כאן." איתן בהה בדריכות בקתרין שהיו לה עיניים אדומות מדם ושיער מעט מבולגן. קתרין התעוררה לגמרי באותו רגע, עיניה הביעו ייאוש. "לשניכם צריכה להיות שיחה טובה. זה לא היה קל להיות ביחד כל כך הרבה שנים." לאחר מחשבה, פרייה הסתובבה ויצאה, וסגרה את הדלת מאחוריה. החדר היה שקט. איתן, שישב על קצה המיטה, הושיט את ידו לגעת בשערה. במבט מבזה, קתרין התחמקה מידו. "רבקה יודעת שאתה כאן?" פניו הנאות של איתן קפאו, ואז הוא קמץ את אגרופו. "קתי, את כנראה לא מודעת לכך שמשפחת ג'ונס החליטה לתת לרבקה 80 אחוז ממניות החברה." קתרין הייתה כל כך המומה ששפתיה החווירו. "זה בלתי אפשרי." "זה נכון. אבא שלך אמר את זה בעצמו." נראה שקתרין תפסה הכל תוך דקות. היא הרימה את ראשה והסתכלה על אהוב ילדותה שאותו אהבה אז. דמעות החלו לפרוץ מעיניה. "אז בגלל זה נטשת אותי ובחרת ברבקה, נכון?" איתן אחז בידיה. "זה רק זמני. רק התארסתי לרבקה, אבל אני אשאיר את החתונה שלנו בעורף. כפי שאת יודעת, לאבא שלי יש בן לא חוקי. אם אני לא אעשה את זה, אני אפילו לא אוכל להתחרות. קתי, אני רק רוצה לספק לך חיים טובים." "בולשיט." קתרין חטפה את ידה מתוך אחיזתו והטיחה בו עלבונות. "אתה רק בן 25. גם אם לא תקבל שום ירושה מהמשפחה שלך, אתה לא יכול פשוט לפתוח עסק משלך?" "את תמימה מדי." איתן קם לאט, הסתיר את הרגשות בעיניו. הוא אמר בחוסר אונים, "זה לא בשליטתנו לבחור דברים מסוימים בגלל הרקע שלנו." קתרין לעגה בלי להוציא מילה כיוון שהיא מצאה את זה לא הגיוני. בתוך השקט, איתן נאנח קלות. "תני לי שלוש שנים, קתי. את עדיין צעירה. את יכולה להרשות לעצמך לחכות." קתרין כמעט השתגעה. איך הוא מעז לומר דברים כאלה בצורה צדקנית כשהוא רק רצה לגרום לה לשמור על נעוריה עבורו? "אתה מתייחס אליי כאל טיפשה, נכון? בחרת להיות מאורס לרבקה למען הקריירה שלך. מי יודע אם תתחתן איתה שלוש שנים מאוחר יותר? בבקשה תצא מהפנים שלי. אני לא רוצה לראות אותך יותר!" "הזמן יראה את אהבתי אלייך. את יכולה להיות נסערת עליי, אבל אל תצאי ותטבעי את הצער שלך באלכוהול. זה לא טוב לבריאות שלך." מכיוון שקתרין לא הסכימה עם מה שהוא אמר, הוא רק יעץ לה לפני שהסתובב והלך. כששמעה את הדלת נסגרת, קתרין השליכה כרית לקיר עם עיניים אדומות ובילתה כמה שניות בישיבה בשקט. לאחר מכן, היא לבשה בחופזה את חולצתה ויצאה החוצה. "הוא הלך. מה הטעם לרדוף אחריו?" פרייה עצרה אותה במהירות. קתרין נשמה נשימה עמוקה, ואז חרקה שיניים. "הסכמתי לפגוש אותו ב-10 בבוקר כדי להתחתן." פרייה אמרה, "את באמת מאמינה לו?" "לא אמרת שאת מאמינה לו אתמול בלילה?" פרייה ענתה במבוכה, "זה בגלל ששתיתי יותר מדי." "מה אם הוא רציני לגבי זה?" קתרין דחפה אותה הצידה וברחה החוצה.