עֵדִי הָיְתָה עֲיֵפָה מְאוֹד. לִבּוֹ שֶׁל אָשֵׁר הֵקֵל, הִיא שָׁקְעָה שׁוּב בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה. סְטוּאַרְט גִּלָּה שֶׁנִּרְדְּמָה בִּזְרוֹעוֹתָיו, וּפִיו עָלָה לְחִיּוּךְ וְאָז כִּוְנֵן בְּעָדִינוּת אֶת תְּנוּחַת הַשֵּׁנָה שֶׁל עֵדִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהּ נוֹחַ. נְשִׁיקָה נָפְלָה עַל מִצְחָהּ כְּנוֹצָה. "לַיְלָה טוֹב, מָתֹק." מֵעַכְשָׁו הוּא יָגֵן עָלֶיהָ. כְּשֶׁעֵדִי הִתְעוֹרְרָה, הִיא הָיְתָה