אדי לא הבינה מדוע אמר, "לא היית צריכה," עד מאוחר יותר אחר הצהריים. סטיוארט נעדר כמעט שעה. אדי חישבה כיצד להסביר למר סמפסון שהיא מתכוונת לצאת, אך צלצול הפעמון קטע את מחשבותיה. קרול פתחה את הדלת ונכנסה פנימה אישה מקצועית בגיל העמידה. היא קידה לאדי שישבה על הספה. "אחר צהריים טובים, גברת ייטס, אני ונסה, מנהלת השירות של גלקסי & דה גלרי." היא בקושי הניחה לאדי זמן לחשוב על כך, וסימנה לאנשים בחוץ להיכנס. ואז הובאה שורה של קולבים מלאים במעילי רוח פופולריים של העונה. ואז עגלה הגיעה בעקבותיה. זו הייתה מלאה בסוודרים. בזה אחר זה, חולצות, מעילים, ז'קטים... עד שכל הסלון התמלא בבגדים. ונסה ניגשה אליה בכבוד. "גברת ייטס, האם תתנגדי אם אקח את המידות שלך?" מה הם עושים? מצלמים סרט? כאילו בחלום, אדי קמה ונתנה לצוות לקחת את המידות שלה. "אממ, אתן מודדות בשבילי בגדים?" שאלה אדי בקול מבולבל. "כן, גברת ייטס." ונסה חייכה חיוך מקצועי. אדי הוצפה ברגשות מעורבים: חוסר ודאות, עצבנות, הלם ואולי קצת התרגשות. לאחר לקיחת המידות, הצוות מיד הרים את הסוודרים שהיו בדיוק במידה שלה. היא אפילו לא הייתה צריכה למדוד אותם כי שמונה בנות החזיקו כל סוודר ועמדו בשורה כדי שהיא תוכל לבחור. "אילו מהם את לא אוהבת, גברת ייטס?" ונסה עמדה לידה ושאלה בכנות. אדי הביטה בבגדים האלה וכולם היו די יפים. "לא." היא הנידה בראשה. "כן, גברת ייטס." היא הנהנה קלות לאדי ואז פנתה לבנות, "שימו את כולם בחדר ההלבשה בקומה השנייה." הצוות שעמד לידה לקח את הסוודרים ועלה במדרגות. "אבל לא אמרתי שאני רוצה את כולם." אדי ניסתה להסביר. למעשה, היא אפילו לא שמה לב איך הסוודרים באמת נראים. כששאלו אותה אם היא אוהבת את זה או לא, היא פשוט ענתה מתוך כבוד. "גברת ייטס, מר ייטס אמר לנו לשמור את כל הבגדים שאת שמה עליהם עין." לכאורה, עיניה של ונסה היו מלאות קנאה. כל אחר הצהריים היא בחרה בגדים. ונסה רק שאלה אותה מה היא לא אוהבת. לאחר שהחלקים העליונים הסתיימו, הובאו עוד שמונה עגלות של שמלות וחצאיות. אחרי זה, היו עגלות מכנסיים ועגלות נעליים. לאחר שעברה את כל זה, אדי הצליחה לשמור על קור רוח לפחות חיצונית כשראתה שורה של הרמס לבחירה. כמובן, רק היא ידעה שליבה סער כמו סופה. האם כל העשירים קונים בגדים ככה? זה מוגזם מדי. זה לא היה הסוף. אדי אפילו בחרה את ההלבשה התחתונה שלה רק בישיבה על הספה. היא תהתה אם הם העבירו את הקניון לכאן. למרות שהיא הייתה מותשת אחרי אחר צהריים עמוס, הצוות שעבד בשבילה עדיין שמר על יציבה סטנדרטית וחייך. הם היו מאוד מקצועיים. אדי התמוטטה על הספה לאחר שכולם עזבו. ואז היא הבינה שהיא צריכה להתקשר לסטיוארט כדי להבין למה הוא עשה את זה. מועדון גרנד אימפריאל היה המועדון הגדול ביותר בעיר, המקום החם ביותר עבור העשירים והחזקים ביותר. זו הייתה הסוויטה הנשיאותית היוקרתית ביותר שהייתה על גג הבניין. כמה גברים ישבו על הספה ולצדם עמד מנהל שירות ה-VIP מוכן לקריאה שלהם בכל עת. במרכז ישב סטיוארט, עם רגליו הארוכות מקופלות באלגנטיות. כמו מלך, הוא סקר את החדר ללא הבעה, אבל כולם היו עצבניים כמו צבאים מבוהלים. באותו הזמן, האיש שישב מול סטיוארט הביט בגועל באיש שישב ליד הדלת מחבק דוגמנית. הוא היה טוד אנדרסון, שמשפחתו השתלטה על כמעט מחצית מתעשיית ההייטק של העיר. כרגע, הוא נשען בעצלתיים בספה, מרים את סנטרה של אישה יפה וממלא את היין שלה בפיו. היופי הוא מה שהגברים כינו אותה. היא נחנקה, אבל טוד נהנה. ג'ייסון וויליאמס, נכדו של הגנרל בדימוס של חיל האוויר, רצה לבעוט בטוד. "תסתלק מפה. אנחנו כאן בשביל סטיוארט. למה הבאת אותה לכאן?" לכאורה, הילדה רומתה ולא הייתה רצויה, אבל היא עדיין בלעה את היין ולא גילתה שום זעם. ואז היא נשענה בזרועותיו של טוד כאילו הייתה חסרת עצמות. ידעו שטוד הוא פלייבוי. פניו היו מרושעות, אך יחד עם זאת מושכות. בנוסף, הוא היה מוכן לבזבז כסף על נשים. אז, תמיד היו נשים סביבו, אבל אף אחת לא החזיקה מעמד יותר משלושה חודשים. למרות זאת, עדיין מגוון בנות יפות רצו לתפוס אותו. טוד ליטף את סנטרה של היפה בזרועותיו. "היא הדוגמנית הכי חמה עכשיו. תסתכלו על הפנים שלה, על הגזרה שלה, היא מושלמת. קוראים לה פיפי." טוד ביקש ממנה להרים כוסית לסטיוארט. היא החמיאה. מיד היא חייכה חיוך רחב, הרימה את הגביע בידה העדינה ואז הלכה לעבר סטיוארט. "מר ייטס, נעים להכיר." היא ניגשה לסטיוארט תוך כדי דיבור. הוא יכול היה להרגיש אותה מתקרבת. סטיוארט השפיל את מבטו והביט בה בגועל. "תסתלקי מפה." לפיפי לא היה מושג מה היא עושה לא נכון. היא חששה שהיא אכזבה את טוד, אז היא חייכה אליו חיוך רחב עוד יותר והניחה את ידה על כתפו של סטיוארט, ולוחשת בקול עדין. אם האיש לא היה סטיוארט, היא לא הייתה נכשלת במעשיה. סטיוארט הדף אותה ללא רחמים. היא נפלה על הרצפה, היין נשפך, מה שגרוע יותר, גבה נפגעה בפינה הקשה של השולחן. היא נפגעה, עיניה האדימו, אבל היא עצרה את הדמעות. באירוע כזה, היא לא העזה לבכות כי זה יהרוג את האווירה. היא יכלה רק לרסן את הדמעות והסתכלה על טוד בבקשת רחמים. טוד רק יושב שם עם אותו חיוך מרושע כרגיל, כאילו שום דבר לא קרה. "תסתלקי. מובן?" אמר סטיוארט בכעס. פיפי ידעה שעדיף לה להיות צייתנית, ואז היא החליקה החוצה. מנהל ה-VIP עזר להם לנקות את היין כאילו שום דבר לא קרה. ג'ייסון לא הצליח לעצור את סקרנותו. "אתה עדיין סולד ממגע של נשים?" הם היו חברי ילדות. הם גדלו יחד והבינו זה את זה. כשהם היו צעירים ותמימים, הם עשו כמה דברים טיפשיים יחד. זו הסיבה שאף אחד אחר לא העז לשאול את השאלה גם אם הם רצו לדעת. סטיוארט הרים לאט את הגביע, לגם מהיין, אבל לא אמר דבר. טוד השמיע מעין צחוק מרושע והפתעה. "להכיר לך כמה? סוגים, טעמים וסגנונות שונים? כוכבות? דוגמניות? או מגישות?" כשזה הגיע לכוכבות, עיניו של סטיוארט עצרו לרגע חולף. טוד ידע שהוא מצא את החולשה שלו, ופלט צחוק מרושע ומגושם עוד יותר. "כוכבת? הבנתי? מי הילדה? אם אתה רוצה, אני יכול להשיג אותה בשבילך." לפני שסטיוארט הספיק לדבר, הטלפון שלו צלצל לפתע. "היי, סטיוארט, למה עשית את זה? אני מתכוונת לבגדים." הצד השני פלט מבלי לתת לו שום סיכוי להפריע.