סטיוארט, כך קראו לגבר שאיתו אידי בילתה את הלילה, חיבק את מותניה של אידי חזק ככל שיכל. הם כבר לא יכלו לראות אף אחד בחוץ. היא נאנחה לרווחה ונפלה חלושות לרגליו. סטיוארט הרים אותה במהירות לזרועותיו. אידי לא יכלה לשכוח מה שקרה לה אמש. "הנח לי! עזוב אותי! אל תיגע בי!" אלו היו מילותיה האחרונות לפני שהתעלפה. אף אחד מעולם לא אמר לו להסתלק. סטיוארט חייך חיוך נמוך והרים את האישה בזרועותיו. "זה בלתי אפשרי," הוא לחש באוזנה. כשאידי התעוררה, היא מצאה את עצמה שוב בחדר המלון, אם כי זה היה אותו קישוט, זה היה חדר חדש. כשחשבה על אמש, היא בחנה את גופה בזהירות וגילתה שהשמלה הקרועה הוחלפה והיא לובשת שמלה לבנה צנועה. "אל תדאגי, העוזרת החליפה לך את זה." אידי הרימה פתאום את מבטה כששמעה קול מוכר. הוא ישב על הספה. האיש ישב בבטלה, ידיו שלובות מאחורי ראשו, בתנוחה נינוחה כזו. אידי חשבה שהוא נראה כמו מלך. עיניו היו חדות, אך יפות והוא בהה בה מקרוב. אידי פחדה מכדי להסתכל עליו, היא נבהלה והסיטה את מבטה. ואז היא מצאה מישהו אחר בחדר. היא ראתה גבר זקן עומד מאחוריו, מר בייטס. הוא היה מנהל משק בית דורי שאומן על ידי האריסטוקרטים הבריטים. הוא ראה אותה ואז הנהן קלות, "גברת אידי." זה הפחיד את אידי, לא היה לה מושג מי הוא, אבל נראה שהוא יודע מי היא. ידה רעדה קלות במיטה. היא קפוצה את אגרופה ואילצה את עצמה להירגע. "מי אתה? מה אתה רוצה ממני?" היא שאלה. "זו הגישה שלך כלפי המושיע שלך?" סטיוארט דיבר בשקט. אידי שכחה כמה היא מפחדת ואמרה בכעס, "סלח לי? אנסת אותי אתמול בלילה, אתה עומד מול הפפראצי ואתה חוטף אותי. מי לעזאזל אתה המושיע שלי?" סטיוארט הרים את גבותיו קלות, "הצלתי את הקריירה שלך. זה לא מה שרצית?" אידי נדהמה, "על מה אתה מדבר?" "אף אחת מהתמונות של היום לא תצא החוצה ולא יהיו שום דיווחים רעים עליך. לא עזרתי לך בכך?" הוא אמר. אידי בהתה בו בחוסר אמון. "אתה רציני?" אמרה אידי. סטיוארט עצם את עיניו; ברור שהוא בז לענות על שאלה כזו. אידי חשבה על איך איבדה את בתוליה אמש והחלה לכעוס, "אנסת אותי אתמול בלילה ועכשיו אתה רק מנסה לתקן? מה זאת אומרת להציל אותי?" מר בייטס הציץ בשקט לצד אדונו הצעיר וראה שהוא חסר מילים. הוא ידע שהוא לא רוצה לענות על השאלות, אז זה הושאר לו לדבר בשבילו. "ובכן, גברת אידי, על פי החקירה שלנו, היית אמורה להישלח לחדרו של המפיק לאנס אמש. במקום זאת, נשלחת לחדרו של אדוני בגלל שמישהו עשה טעות." אידי נדהמה ואחרי זמן מה, היא שאלה, "המפיק לאנס?" היא הכירה את האיש הזה היטב. הוא הציק לה מאז שפגש אותה לפני שלושה חודשים. הוא הטריד אותה פעמים רבות לצאת איתו. אם היא הייתה נשלחת לחדרו של המפיק לאנס, זה היה הסוף של חיי הבידור שלה. עיניה של אידי עברו לפניו הנאים של סטיוארט, ותהו איזה מין אדם הוא. לפחות הוא נראה טוב יותר מלאנס, היא חשבה לעצמה. "כן, ואדוני סומם גם הוא אמש. אז הוא ציית להתנהגות המכנית שלו ועשה משהו שהיה בשליטה מחוץ לו." אדוני מצטער מאוד ומתחרט על איך שהכל קרה אמש. אז, הוא החליט שהוא יתחתן איתך ותוכלי ללכת להוציא רישיון נישואין וללכת לבית המשפט ולהינשא." "מה? אתה לא יכול להיות רציני? אין לי מושג מי האיש הזה ואתה רוצה שאני אתחתן איתו? לא תודה." אידי הביטה סביב לשני הגברים וראתה שהם רציניים. שזה בהחלט לא היה צחוק. הם היו מאוד כנים. "אנחנו רציניים, גברת אידי," אמר מר בייטס בכבוד. "אתם משוגעים, אני אפילו לא מכירה אותו! איך אוכל להתחתן איתו?" אידי הרגישה שהיא עומדת לאבד את שפיותה. זה גרם לה כל כך הרבה מהומה אפילו לחשוב על לקיים יחסי מין עם זר. עכשיו, האדם הזה שהיא בקושי מכירה רוצה להתחתן איתה. הם בטח משוגעים! היא לא רצתה להיות עם הזר הזה לנצח בגלל לילה אחד? "שמי סטיוארט. אני נשיא קבוצת L.N." קול קר הופיע לפתע. אידי תהתה אם הוא מציג את עצמו? מה הוא חושב, שאם הוא יציג את עצמו, הם יוכלו ללכת ולהתחתן ולחיות באושר ועושר? "אל תעשה את זה, בסדר? אנחנו מבוגרים וישנו יחד. זה היה סטוץ וזו הייתה טעות. בואו פשוט נשכח מזה, אנחנו לא יכולים?" אמרה אידי. לא היה הבעה על פניו של האיש. היא לא הצליחה להבין מה הוא חושב. "זה פשוט לא הגיוני!" היא חשבה. אידי כעסה, היא קפצה מהמיטה והסתכלה על התיק שלה. היא תפסה אותו כשהיא עמדה לעזוב, היא הרגישה חסרת אונים וכמעט נפלה שוב ארצה. סטיוארט, שהיה רשלני, מיהר אליה ומתח את ידו. הוא אחז בכתפה וחיבק אותה בזרועותיו לפני שנפלה. "פשוט תני לי ללכת!" אידי רעדה מכעס. סטיוארט הביט למטה שלא במתכוון וראה את עיני האיילה הגדולות שלה בוהות בו. לחייה היו אדומות מכעס ועיניה היו כהות. הוא אהב להסתכל לתוך עיניה. "ארוחת בוקר." סטיוארט בהה בה. הוא הציץ במר בייטס ומר בייטס הנהן מיד ואמר בכבוד, "כן." סטיוארט למרות מאבקיה, הרים אותה והניח אותה במיטה. הוא התיישב בחזרה על הספה והסתכל עליה בעיניו. הוא יכול היה להרגיש את כל הרגשות האלה מתעוררים בתוכו. רגשות שהוא מעולם לא חש קודם לכן. "בזמן שנחת, ביקשתי מהרופא להיכנס והוא בדק את רמות הסוכר שלך. נראה כאילו יש לך היפוגליקמיה, וזו הסיבה שאת רועדת וחלשה. את רעבה או שאת מעדיפה לאכול משהו אחר כך?" הוא שאל. "אני לא אוכל! אני רק רוצה לצאת מכאן!" אידי נשכה את שפתה התחתונה. סטיוארט חייך ואמר "מכיוון שלא תתני לי לקחת פיקוד, אז בואי נדבר על עסקה." "איזו עסקה?" עיניה הגדולות של אידי בהו בו בזהירות. "המשפחה שלי רוצה שאני אתחתן. אני לא אוהב את זה ואני לא מוכן. אם את ואני נישאר נשואים במשך שישה חודשים, אחרי זה אני אשחרר אותך. אני אתן לך פרס טוב." אידי קימטה את מצחה. "למה אני?" סטיוארט חייך לפתע.