*טסה* ביום שישי אחר הצהריים, הכל היה מוכן לנסיעה. ארבעה אוטובוסים עמדו בחזית הבניין והתחלנו לעלות עליהם. "אז... דקלן מגיע?" אודרי שאלה. "אני באמת לא יודעת," עניתי. "נשארו רק חמש דקות. ממש קיוויתי לזכות בכסף." היא התלוננה. "נו... תתעודדי," פייסתי אותה. "מר הדסון כאן!" מישהו הכריז. הרמתי את מבטי וראיתי את דמותו הגבוהה, הנהג שלו לידו וגם המזכירה שלו. "ניצחנו!" אודרי צווחה. מבטו של דקלן הצטלב עם שלי.