ומקור האושר הזה היה הבחור הקטן שגדל בבטני. כן, אני מצפה לבן ואני לא יכולה לחכות לראות אותו. "אמא של מר הדסון כאן כדי לראות אותך," הכריזה חימנה. קימטתי את מצחי. מאז הפעם הראשונה שנפגשנו, לא ראיתי אותה שוב. מה היא רוצה? לבשתי חלוק גדול וירדתי למטה. מצאתי אותה כבר יושבת על הספה. "שלום, אמא," ברכתי בנימוס. היא בהתה בי. "אה... עבר זמן מה, טסה. בבקשה שבי." למה היא פתאום ידידותית? ישבתי לידה. "התכוונתי ל