*טסה* כשהגענו לבית שלי, בראד ניגש לדקלן והגיש לו קופסת קטיפה אדומה. "אמא, אני כל כך מצטער שלא באתי לבקר אותך בזמן. ולא ממש התכוננתי לפגוש אותך היום אז לא הכנתי מתנות. אבל תוכלי לקבל את זה לעת עתה? אני מבטיח לבוא בקרוב עם מתנות הרבה יותר טובות." דקלן נשמע מאוד מכבד. זה היה כל כך מפתיע. אני די בטוחה שהוא רק משחק כדי להוכיח לאמא שלי שהוא אדם טוב אבל לעזאזל... הוא שחקן כל כך טוב. "לא... אתה לא צריך לה