צחק קלווין. "למה אתה מתכוון?" השלכתי מבט מבולבל על דקלן. הפה שלי עדיין הרגיש נפוח מהנשיקה שלו. "אתה יכול לשאול את המנהל הפיננסי שלך למה אני מתכוון." הלחיים שלי הרגישו כאילו הן בוערות. הוא צוחק עליי?! קלווין בהה בי, בסקרנות. "ובכן, מר האדסון אמר שהוא אסיר תודה שנתקעת בפקק כי בזכות זה, הוא הצליח להירגע קצת וליהנות מכוס קפה," הסברתי, במבוכה. אוי לעזאזל. קלווין שנא שקרים מאוד. והנוול הזה גרם לי לשקר.