*טסה* כשנכנסתי הביתה, פגשתי את אחותי ואמי יושבות על הספה. מסתבר שהן חיכו לי. "טסה, איפה היית? דאגתי... אפילו לא ענית לטלפונים שלי," אמי החלה. נאנחתי וישבתי לאט. הייתי מותשת. "איך הגעת הביתה?" שאלתי, בסקרנות. אני אפילו לא הצלחתי לתפוס מונית והיא הגיעה הביתה לפני. "כשעזבת, הייתי צריכה להיפרד מווילסון אז הוא ביקש מהנהג שלו להסיע אותי." הנהנתי בהבנה. "מה קרה לפנים שלך?" שאלה אחותי, אשלי. "אבא היכה אותי." "מה?!" קראה אשלי. "למה... איך..." היא מיהרה לצאת מהסלון. "אל תיקחי את זה ללב, טסה. היית צריכה להתעלם מקאסי במקום..." "את ברצינות מנסה להצדיק את מה שהוא עשה?" "יקירתי..." "קחי... קחי את זה." אשלי נכנסה שוב, והגישה לי שקית קרח. "תודה," מלמלתי. "אני רק אומרת שאם היית מתעלמת מההתפרצות של קאסי אז..." "אז היא הייתה רואה צורך לרמוס אותנו יותר. את באמת צריכה להפסיק עם החולשה הזאת שיש לך כלפי אבא. הוא שונא אותנו! אנחנו ממש זרות לו!" דמעות צרבו את עיני. אני שונאת שאמא שלי כזאת. חלשה... היא כל כך חלשה. אם הייתי היא, הדבר היחיד שהייתי מרגישה כלפי אבא שלי זה שנאה, אבל אני די בטוחה שעדיין יש לו מקום בליבה. זה היה כל כך מעצבן. "הוא עדיין אבא שלך." קולה נסדק ובאמת לא רציתי להמשיך את השיחה הזאת. "אני הולכת לישון." ************ נכנסתי לחדר השינה שלי, בעצב, ונפלתי על המיטה. שמחתי שמחר זה סוף שבוע... מחשבותיי היו מפוזרות לכל עבר ולא היה לי מושג איך אסתדר בעבודה. שכבתי שטוחה ובוהה בתקרה ותהיתי מתי סוף סוף אהיה מאושרת ולא אצטרך לדאוג לשום דבר אחר. כמעט שעה לאחר מכן, נשמעה דפיקה בדלת ואשלי נכנסה. "עדיין כואבת לך הלחי?" התיישבתי וזייפתי חיוך. תמיד רציתי להיות זאת שנושאת את בעיות העולם... לא היא. אז אני תמיד מוודאת להיות בסדר למענה. "אני בסדר עכשיו." היא התיישבה לאט לידי. "אל תתני להם להוריד אותך, אחותי. הם לא שווים את זה." הנהנתי והסכמתי. "את צודקת." "מה שאת צריכה לעשות עכשיו זה למצוא בחור טוב." גלגלתי את עיני. "לא... אחרי מרקוס, אני חושבת שאֲהבה היא לא בשבילי." "אל תגידי את זה. את רק צריכה להמשיך לחפש ומכיוון שאנחנו מדברות על חיפוש... אמא אמרה לי להודיע לך שחברה שלה הראתה תמונות שלך לפרופסור. הוא ישמח לפגוש אותך בקרוב." לעגתי. "הייתי צריכה לדעת שכל שיחת החבר הזה תוביל לזה." היא אחזה בידי. "אני גם בעניין הזה עם אמא. רק תבדקי אותו. מי יודע? אולי הוא האחד בשבילך." צחקקתי. "מה את יודעת? תגידי לה שאני אחשוב על זה. אני רוצה לישון קצת," עניתי ושכבתי שוב על המיטה. האם באמת כדאי לי להיכנס שוב לעולם הדייטים? לא כל הגברים דומים למרקוס. וכך שבוע לאחר מכן מצאתי את עצמי במסעדה מול הדייט שלי. הוא לבש מכנסיים כחולים כהים, חולצה לבנה ומשקפיים. החלפנו נימוסים והוא נקרא אדגר דיוק. הזמנו מנה והתחלנו לאכול. אבל פשוט לא הרגשתי שום אווירה טובה וגם לא ראיתי את עצמי נפגשת איתו שוב. החלטתי להשאיר רושם רע כדי שהוא לא ירצה לראות אותי שוב. "אפשר לשאול אותך כמה שאלות?" הוא חייך. "בטח." "באיזה סוג בית אתה גר?" הוא עלול לראות אותי כחופרת זהב על כך שאני שואלת סוג כזה של שאלה בדייט הראשון שלנו. וברשומות שלי, גברים שונאים חופרות זהב. "בבעלותי דופלקס ומתחם דירות. אני גר בדופלקס בתקווה לחלוק אותו עם מישהי יום אחד ומתחם הדירות מיועד לדיירים." הוא לא נראה קצת נעלב מהשאלה שלי אז המשכתי. "יש לך פרארי?" חיוכו העמיק. "יש לי בנץ' ולנד רובר אבל אני יכול להשיג פרארי אם זה מה שאת רוצה." בלעתי רוק. זה לא הולך כמו שתכננתי. למה הוא לא נגעל מהשאלות שלי? "אין לי עבודה עם שכר גבוה בהשוואה לשלך ויש לי מזג רע מאוד," המשכתי. "זה לא משנה. לגבי המזג, אני בטוח שלכל אחד יש את הפגמים שלו." אוף! אז החלטתי לספר לו הכל על עצמי כדי להבריח אותו לתמיד. "אתה פרופסור. אתה עשיר ונאה. גברים כמוך לא צריכים להיות עם נשים כמוני." "מה לא בסדר איתך?" הוא שאל, ונראה מבולבל באמת. "אין לי מערכת יחסים טובה עם אבא שלי. אני גרה עם אמא ואחותי שאני מטפלת בהן. האקס שלי עזב אותי כי לדבריו, אני לא עדינה ונשית מספיק." "משהו נוסף?" הוא שאל. עדיין היה חיוך על פניו. נענעתי בראשי ולגמתי לאט מהמיץ שלי. הוא צריך לסגת עכשיו. "את די מצחיקה, טסה. בכנות, אני שונא דייטים עיוורים אבל כשראיתי את התמונות שלך. נדהמתי מהיופי שלך ובאמת רציתי לפגוש אותך. לעת עתה, אני יכול להגיד שאת לא רוצה לקחת את זה הלאה אבל זה בסדר שנהיה חברים, נכון?" חייכתי והנהנתי. "כן." הורדתי את ההגנות שלי וניהלנו שיחה מהנה ונעימה מאוד לאחר מכן. בסופו של דבר נהניתי מהדייט וחייכתי כשהוא התעקש להסיע אותי הביתה. עמדתי מול המסעדה וחיכיתי שהוא יוציא את המכונית שלו מהחניון. "טסה?" כששמעתי את שמי, הסתכלתי הצידה וראיתי את איתן בסקון... הממונה עלי בעבודה. "ערב טוב, מנהל," ברכתי אותו. באותו רגע, דקלן יצא מהמסעדה עם גבר בגיל העמידה. שפתיי נפערו.... אם יש מישהו שאני שונאת להיתקל בו... זה הוא.