הם נראו יקרים… בתוך אי הנוחות שלי… הרגשתי שאפילו הרצפה יקרה מדי בשביל לדרוך עליה. רק רציתי ללכת הביתה. טלפון צלצל ודארן התנצל ועזב. כעבור כמה דקות, הוא נכנס שוב. "טסה, אני כל כך מצטער שאני לא יכול להישאר ולהכיר אותך יותר. אני חייב להיות במקום אחר עכשיו." "זה ממש לא בעיה," השבתי בחיוך. "אני אקבע איתך עוד פגישות בעתיד." ואז הוא פנה ללוציה. "בבקשה תהיי נחמדה אליה." "אתה חושב שאני מעזה להיות מרושעת אל