*טסה* דאגתי לו מאוד. אם הוא ידע שהוא צריך להיות בעבודה בשעה 6 בבוקר... הוא לא היה צריך לנסוע הלוך ושוב... זה בטח מאוד מלחיץ בשבילו. אילצתי את עצמי לאכול ארוחת בוקר ולהפסיק לחשוב עליו. אני בטוחה שהוא בסדר. יצאתי להצטרף לשאר העובדים שאירגנו משחקים שונים, אבל לא הייתי במצב רוח לאף אחד מהם. "מה קרה לך היום? את נראית כל כך עצובה," העירה אודרי. "אני בסדר," עניתי. "הייתה לך מריבה עם דקלן?" היא שאלה. "בטח