ליאם הסתובב בחוסר מנוחה בחליפה שלו. עברו שלושה ימים מאז שהיה עם הנערה בעלת השיער החום ועיני הלוז-ירוקות, אבל הוא עדיין סבל מזיכרונות שלה. הוא סירק את שיערו בידיו וקיפל את זרועותיו כשהלך מקצה אחד של חדרו לקצה השני. כל זה קרה בגלל שהוא היה כל כך שיכור ממנה, שהוא איבד שליטה באותו לילה וסימן אותה. אבל הוא היה עם כמה בנות בעבר והתגבר על זה מיד. זאת נשארה איתו כמו כתם קבוע רק בגלל שהוא עשה טעות וסימן אותה. הוא נהם בתסכול כשנזכר איך ההבעה שלה התכווצה כשגירש אותה בבוקר למחרת. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא הרגיש אשמה על מעשיו וזה הרגיז אותו. הוא עשה דברים גרועים יותר לבנות אחרות, אז למה ההבעה העצובה שלה רדפה אותו? "לעזאזל," הוא נהם, וחבט באגרופו בקיר. כל החרא הזה לא היה קורה אם הוא לא היה משתכר ונסחף אחרי שהשמיד את הלהקה המטונפת ההיא. הוא היה כל כך שיכור מהניצחון והכוח שלו שהוא אמר ללוחמים שלו שליוו אותו לצאת וליהנות, בזמן שהוא יצא לריצה ביער. איכשהו, הוא חצה לשטח הלהקה של קרימזון, ובגלל שהוא הרגיש שהוא על גג העולם, הוא הרשה לסקרנות שלו לשכנע אותו לחקור את הלהקה. הוא גם היה מאוד חרמן. הוא היה צריך נקבה מתוקה כדי לשחרר את כל האנרגיה העצורה הזו בתוכו. אז הוא הפך לצורתו האנושית והסתובב בקרימזון בתחפושת. כשנתקל בבר, הוא נמשך מיד לנערה הבוכייה בעלת השיער החום-אפרפר. היא לא הייתה הטיפוס שלו. הוא העדיף נשים רועשות ודוחות שרק רצו לילה חם, אבל הריח של החומה-שיער מצא חן בעיניו. הוא צפה בה כל הלילה, חיכה שהיא תשתכר מספיק כדי להפוך לטרף קל. בידיעה שזה האות שלו כשהיא התחילה לצחוק בהיסטריה ולזוז ברשלנות, הוא ניגש אליה וברגע שהיא הניעה את ראשה כדי לתת לו מבט מלא על גופה ופניה, רעד עבר בגופו. לעזאזל קדוש! היא הייתה יפה. כמובן, הוא ראה נשים יפות יותר, אבל לגברת שלפניו היה אוויר שביר אך דומיננטי. עיני הלוז הירוקות והשפתיים המלאות שלה קראו לו. היו לה את השדיים המושלמים שהוא אהב, זקורים, לא קשים מדי ולא רכים מדי. הוא ראה שיגון חדר עמוק לתוך עיניה ומשהו הזהיר אותו להתרחק. הוא בדרך כלל נמנע מבנות שבורות. גם הזאב שלו רצה אותה. הזאב שלו היה חיה ואם הוא יסרב למה שהוא רצה, הוא ידע שהוא איכשהו יחזור ויקח אותה בכוח. הגברת לא הקלה עליו כשצחקה בהיסטריה. כל דבר בה שיגע אותו. הוא רצה להטביע את עצמו עליה ולהפוך את הריח שלה לשלו. זה היה מוזר כי הזאב שלו מעולם לא היה כל כך טריטוריאלי לפני כן. ליאם התקשה לרסן את הזאב שלו כשנכנס אליה. המאבק על השליטה, האנחות הקולניות שלה הפכו את החוויה למרגשת עוד יותר. אבל ברגע שהזאב שלו ראה את הסימן של אחר עליה, הוא זעם וסימן אותה על גביו. זה הוציא את ליאם מתוך אקסטזה. הוא התמלא מיד בכעס חסר מעצורים. עם זאת, הזאב שלו נלחם עד שהוא השלים את הסימן מעל חזה ועל גב צווארה, וליקק אותו כדי לאטום אותו מחוץ לטווח הראייה. כשעלה הבוקר, ליאם הפנה את הכעס והגירוי שהרגיש כלפי עצמו אליה. זה הרגיז אותו עוד יותר כשחזר מהריצה שלו והתרגש מהעוררות שלה. מה שהיה גרוע יותר הוא שהיא הופיעה בחלומותיו בכל לילה; לאחר קיום יחסי המין המדהימים האלה, החלומות שלו הפכו לסיוטים שבהם הוא ראה אותה סובלת ומתחננת לעזרתו. זה תמיד השאיר אותו ואת הזאב שלו מוטרדים. הוא היה צריך לעשות משהו בקשר לזה במהירות. "אלפא, קראת לי," אמר ג'יימס, הלוחם והחבר הנאמן ביותר שלו, כשנכנס לחדרו. "כן," הוא נהם, נאנח ואוחז בגשר אפו. הוא שנא את האופן שבו הוא נמשך אליה. הוא שנא את האופן שבו הוא הרגיש והייתה דרך אחת שהוא ידע איך לרפא את האובססיות הקטנות שלו. היה למצוא אותה שוב ולקיים איתה יחסים עד שהוא יתגבר עליה או לגרום לה לשנוא אותו. "שלח צופים לקרימזון. אני צריך שתמצא גברת בעלת שיער חום-אפרפר עם עיני לוז-ירוקות. היא קצת ורדרדת עור, ורזה אבל עם ירכיים רחבות. מצא אותה והבא אותה אליי. מצא אותה לפני מסיבת קרימזון הערב. אני צריך להתגבר עליה במהירות," הוא הורה. ג'יימס קד קידה ויצא במהירות. כל היום עבר כשג'יימס וכמה מהלוחמים שלו מחפשים, אבל הכל היה לשווא. ליאם התעצבן לגמרי עד שהגיע לאולם הלהקה של קרימזון למסיבה. היו הרבה עלמות יפות שעשו תנועות והשליכו את עצמן עליו. זה הצחיק אותו כשחשב על המספר העצום של נשים שחשבו שהן יכולות לאלף ולהזדווג איתו רק כדי שבסופו של דבר יהיו אובססיביות לגבי גופו וייזרקו הצידה כשהוא יתעייף מהן. היו כמה יפות שתפסו את דמיונו כשהמסיבה התנהלה והוא החליט שאם הוא לא ימצא את הגברת החומה-שיער, הוא יוציא את התסכול שלו עליהן במיטה במקום. ליאם לא דאג לגבי אלפא שיין, אך התרשם מהזוהר של המסיבה. שיין היה חזק ואכזרי, אבל לא חזק או אכזרי כמוהו. עם זאת, ליאם ידע שהוא צריך להיבדק פן יצמחו לו כנפיים ויהפוך לפומפוזי. אחרי הכל, קרימזון היו בעלות ברית קרובות ללהקה שהוא זה עתה הכה. דבר נוסף שהגביר עוד יותר את הבוז של ליאם כלפי שיין היהיר היה שהוא דאג רק למעמדו ולא לחברי הלהקה שלו. כל איש חזק ידע שכדי להצליח באמת צריך להיזהר מהאנשים שהוא מקיף את עצמו בהם. לשיין לא היה אכפת. השמועה הייתה שבת זוגתו היא זו שדאגה לחברי הלהקה. ליאם מצא את זה מגעיל, הוא שנא את המילה, בת זוג. הוא לעולם לא יכול להיות לו או להשאיר את הלהקה שלו בידי נקבה. הוא ראה בהן רק זיון חינם. נמאס לו מהשפע, הוא היה מוכן לקרוא לזה לילה כשהעוגן אמר. "ובנימה סופית, בואו נקבל כמה הערות סיום מלונת קרימזון המקסימה, ניקול מלורי," קריאות עידוד ומחיאות כפיים הדהדו ברחבי האולם. מיד, ליאם היה סקרן לראות את מה שנקרא לונה. הוא צפה בה כשהיא עלתה לבמה, מעוטרת בשמלת נדן ירוקה חיוורת שהקיפה את קימוריה והחמיאה לעיניה. הוא נאנח כשהכיר אותה. לעזאזל! היא נראתה מפוארת וכל המחשבות על קיום יחסים עם גברת אחרת באותו לילה נעלמו. הזאב שלו החל להשתולל בתוכו. ליאם רצה אותה ולא היה אכפת לו אם היא בת זוג של אדם אחר. הוא צפה בכל תנועה שלה, עיניו בוזזות את גופה. הוא בקושי שמע משהו ממה שהיא אמרה. כשסיימה לדבר, היא עברה דרך מאחורי הקלעים. ליאם קם מיד על רגליו ועקב אחר הריח שלה עד שמצא אותה בחדר ההלבשה מאחורי הבמה. הוא התגנב אליה. היא לא שמה לב אליו כי היא הייתה עסוקה מדי בלבכות. הוא נאנח בגירוי, לא היה דבר שהוא שנא יותר מחלשים. "אנחנו נפגשים שוב," הוא נהם. היא קפצה לאחור, עיני הלוז שלה בולטות החוצה. כשזיהתה אותו, כאב הבזיק בעיניה. "א-אתה," היא גמגמה, אוחזת בשדיה. ליאם יצץ בשיניו. האם היא פיתתה אותו בכוונה, כשקלטה שהוא גם האלפא הידוע לשמצה של להקת ירח אפל? היא נאנחה, ופחד ניגר מנקביה. ליאם צחק בצורה אפלה, נהנה מהפחד שלה. "אתה חסר רחמים כמו שאומרים." היא לעגה, וקמה על רגליה. ליאם נהם, הוא שנא את הגירוי והשנאה כלפיו שהבזיקו בעיניה. הוא היה מעורר אבל היא לא הייתה. נראה שהיא מתעבת אותו. נוהם שוב, הוא תפס אותה בזרועותיו, פיו מצא אוטומטית את הסימן שלו מעל חזה ונגע בו; נשימתה פסקה לרגע. הוא צחקק, "את חוזרת איתי הביתה." "לעולם לא," היא השיבה, נשימתה כבדה, עיניה מרפרפות פתוחות וסגורות. "זו הלהקה שלי. אני הלונה." ליאם חייך בזחיחות, "נראה." הוא אמר, ושחרר אותה. הוא היה מרוצה להפליא כאשר ריח העוררות שלה סבב את החדר כשחזר למקומו באולם הלהקה. הוא הגה תוכנית פשוטה. מיד לאחר סיום האירוע, הוא עמד להתמקח עליה עם שיין ואם הוא יסרב לו, הוא עמד להביא גיהנום לקרימזון. לונה או לא, היא הייתה שלו. כשהוא השיג אותה, הוא הולך להשתמש בכל האמצעים כדי לשבור את הכישוף שהיה לה עליו וכשהכישוף הזה ישבר הוא עמד להשליך אותה הצידה. זו הייתה תוכנית מושלמת שגרמה לו לחייך.