אחרי ימים של שהייה בכלוב, ליאם היה סוף סוף שפוי מספיק כדי להשתחרר ממאסר. הוא הסתיר את המהומה הפנימית, מטלטל את מוחו היטב. הוא היה חייב, כי זו הייתה הדרך היחידה שבה הוא יכול למצוא את ניקול. הנחישות שלו לא עשתה דבר כדי למחוק את הייסורים, הכעס ושברון הלב שהרגיש. הוא נלחם נגד הזעם העצום, מחפש נואשות בהירות בתוך הכאוס שאחז בו. מוחו הרגיש כאילו הוא אפוף להבות, העינוי של חוסר הידיעה היכן בת זוגו ניקול נמ