מבטה של שרמיין נח על מיילי, והיא העניקה לה חיוך חלוש. מיילי מצמצה, מבולבלת מדוע שרמיין לא נתנה לה לסיים להסביר. אם הייתה מסיימת, איש לא היה מעז להסתכל עליה מלמעלה. אבל לשרמיין היו סיבות משלה. עוד בחדר השירותים, רות שאלה אותה, "שרמיין, חשבת פעם ללכת לקולג'?" שרמיין שטפה את ידיה. כששמעה זאת, היא הביטה בה. רות אמרה, "את רק בת תשע עשרה. לא מאוחר מדי לחזור ללימודים. אם את מעוניינת, אני יכולה להכניס אות