לִבָּהּ שֶׁל שֶׁרְמֵיין הֵחֵל לְדַפֹּק בְּלִי שְׁלִיטָה. הִיא מִצְמְצְמָה כַּמָּה פְּעָמִים אֲבָל נִשְׁאֲרָה שְׁקֵטָה. קְצֵה אֶצְבָּעוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ נָגַע בְּקַל בְּסִנְטֵרָהּ. "אֵיפֹה כּוֹאֵב?" שֶׁרְמֵיין עָנְתָה, "בְּדִיוּק בַּמָּקוֹם שֶׁאַתָּה נוֹגֵעַ בּוֹ." יְהוֹשֻׁעַ קָפָא לְרֶגַע וְהֵסִיר אֶת אֶצְבָּעוֹ. תַּחַת הָאוֹר, הוּא שָׂם לֵב לְסִימָן אָדֹם קָטָן בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נָגַע רַק לְפָנִ