מנקודת המבט של אלנה אלוהים, הבושם של בראדלי מילא את נחירי כשהיינו עומדים מחוץ לבניין הארבורוויו. הכאב המוכר הזה פגע שוב בחזה שלי - זה שמופיע בכל פעם שהוא מסתכל עליי ככה. אף אחד מאיתנו לא זז, כאילו קפאנו באיזה רגע רומ-קום מוזר. ניסיתי לדבר, אבל הוא הצמיד את אצבעו לשפתיי. "אל ת," הוא לחש, עיניו רכות באור העמום. "אל תגידי שום דבר שאת עלולה להתחרט עליו אחר כך. רק תני לי ליהנות מרגע האושר הזה." זה כאב