נקודת מבטה של אלנה: למחרת בבוקר, אביגיל הגיעה עם מזוודה קטנה, כולה אור שמש וחיוכים. מושלמת מדי, להוטה מדי. צפיתי בה בזהירות מניחה את חפציה במגורי הצוות, שמתי לב איך עיניה נעות מצד לצד, קולטות כל פרט בביתי. "אני כל כך אסירת תודה על ההזדמנות הזו," היא פלטה בהתלהבות, אוחזת את ידיה יחד. הנהנתי וערכתי לה סיור קצר, הצבעתי על חומרי ניקוי והסברתי על לוחות זמנים בזמן שסופי צעדה אחרינו בשקט. מאחורי גבה של א