נקודת מבט של אלנה וואו, השאלה הזו פגעה בי כמו משאית. פשוט עמדתי שם, נושכת את השפה שלי עד זוב דם, המוח שלי ריק לגמרי. כי כן, היה אכפת לי. הרבה יותר ממה שהייתי מוכנה להודות, אפילו לעצמי. "זה בסדר," בראדלי הדהד את המילים שלי, אבל בעיניים שלו היה צל של אכזבה. "אני יכול לחכות." המילים נתקעו לי בגרון. נשכתי את שפתי, מנסה לעצור את כל מה שרציתי לומר אבל לא יכולתי. הוא תמיד היה כזה - יודע היטב על הספקות של