מנקודת מבטה של אלנה: הרמתי גבה אל מול פניו הזועמים של ניקולס, קרירה כקרח בעוד המתח רוחש בינינו. "איזו אישה, מר מור? אני חוששת שאיני מבינה למה אתה מתכוון," אמרתי בחלקלקות, פני לא בגדו בדבר בעוד שבתוכי חגגתי את ניצחוני. פניו של ניקולס האדימו. ההלם בעיניו היה יקר מפז – כנראה שהגדול לא רגיל שמנצחים אותו. "כל הכבוד לעזאזל," הוא שרק דרך שיניו הקפוצות. "מעולם לא יצאתי כל כך טיפש בכל שנותיי." עניתי לזעמו