זה היה אחד הארוחות האהובות ביותר על זכריה. בעבר, אנליזה השקיעה שעות בהכנתה, גאה בלרצות אותו. עכשיו... היא יכלה רק ללעוג למחשבה. כנראה היה לי יותר מדי זמן פנוי אז. "הבנתי!" היא ענתה בקצרה. זכריה שמע רק רוגז, לא יותר. הוא היה בטוח שהיא תיכנע בסופו של דבר, כמו תמיד. בחיוך סלחני, הוא צבט את לחייה. "אשתי היקרה, את באמת הכי טובה." אנליזה כמעט ירקה לו בפנים, אבל האיש סוף סוף שחרר אותה, והיא לחצה על דוושת