הטלפון הסתובב לאט בכף ידו של יונתן. לחייה של אנליזה האדימו כששמרה על ראשה מורכן ופלטה בבהילות. "בסדר, פשוט תחסום אותי כבר!" קולו של יונתן ירד לפקודה נמוכה. "הרימי את הראש. תסתכלי עליי, ואז תגידי את זה שוב." עם דמעות נאחזות בריסיה, אנליזה הרימה את פניה ואילצה את עצמה לפגוש את מבטו הקריר של יונתן. היא הצמידה את ידיה זו לזו אל מול חזה ו התחננה. "אני ממש מצטערת. מילים בוגדות בי. לעולם לא הייתי צריכה ל