החדר בבית החולים היה שקט כל כך שאפשר היה לשמוע סיכה נופלת. מתחת לשמיכה, אצבעותיה של אנליזה התפתלו בעצבנות. היא שמרה על ראשה מורכן, עדיין מנסה להכין את עצמה, כשג'ונתן התקרב למיטתה. דמותו הגבוהה הטילה עליה צל. "את זוכרת מה קרה אתמול בלילה?" אנליזה שתקה. למה הוא היה חייב להתחיל בשאלה כל כך קשה? היא נשכה את שפתיה ולבסוף הרימה את ראשה להסתכל עליו, מדברת ברכות. "אם הייתי אומרת שאני לא זוכרת כלום, ושהיית