כמובן, בפעם האחרונה שג'ונתן חבש את פצעיה, היא הייתה מחוסרת הכרה. זה היה שונה. אפילו שאנליזה קלוד חשבה כך, היא לא העזה לומר זאת בקול רם. היא הלכה וישבה לידו על הספה, תוך שהיא שומרת על מרחק זהיר כדי שגופם לא ייגע. ג'ונתן הרים את המספריים, ואנליזה נשענה קדימה במהירות, מושיטה את ידה כדי לשתף פעולה. אבל הוא לא זז. כשנעצה בו מבט שואל, הוא הרים גבה. "מה את, גִיבּוֹן?" אנליזה התקרבה במבוכה, ומאולצת חיוך.