לאנליזה לא הייתה תשובה לכך. היא חייכה חיוך נוקשה. "אני באמת מצטערת על מה שקרה באותו בוקר. אני חייבת לך התנצלות ראויה, אני—" ג'ונתן הסתובב, קוטע אותה באמצע המשפט. "זה לא נשמע כנה. כנסי פנימה. יש לי משהו בשבילך." היא הלכה אחריו פנימה, מודאגת. מבט אחד הספיק לה כדי להבין שכל הקומה הזו שייכת לו. החלל השתרע על פני לפחות שלוש או ארבע מאות מטרים רבועים. הסגנון היה מלוטש, קר ויקר, הכל בגוונים של שחור, לבן