אבל לפני שקורל הספיקה להתקרב, זכריה הצביע לעבר אזור הספה ואמר בקול נמוך, "לכי לשבת שם. יש לי משהו לספר לך." קורל קפאה, הבעתה התקשחה. היא נשכה את שפתיה. "זכריה—" "תקראי לי מר שו." זכריה קטע אותה שוב, בנימה קשה. דמעות נצמדו לריסיה של קורל. "אני מצטערת, מר שו. רק רציתי לעזור לך עם הנפיחות בפנים שלך…" זכריה הניח את אצבעותיו על מצחו וסימן בעיניו שתזוז. היא לא העזה לסרב. ראשה מושפל, מנגבת דמעות, היא הלכ