זכריה חזר פנימה אחרי שעישן שתי סיגריות, וקורל כבר ניקתה את עצמה. עיניה היו אדומות ודומעות, אבל היא עדיין אילצה את עצמה לחייך חיוך מתוק ותלותי כשפתחה את זרועותיה לחיבוק. זכריה לא ניגש אליה. קולו היה נמוך ונוקשה. "הזמנתי לך מונית. היא תיקח אותך הביתה. אני לא רוצה לראות דבר כזה קורה שוב." החיוך של קורל נעלם, חוסר אמון הבהב בעיניה. "אתה עוזב אותי?" אפילו עם הפציעות, אני עדיין לא מצליחה לגרום לו להישאר