פרק ראשון
הווילונות העבים הותירו פתח צר, שממנו חדרה פנימה אור הבוקר. אידי לארה פקחה את עיניה מעט וחשה כאב פועם בראשה. גופה כאב והיה תפוס, כאילו כל שריר בגופה עבד יתר על המידה או נמתח.
הדבר הראשון שראתה היה השטיח היוקרתי באור הבוקר ואת הקירות הצהובים-זהובים.
היכן היא? האם היא חולמת? תוך כדי שפשוף ראשה, ניסתה להתרומם, אך חשה זרוע חובקת את מותניה. היא נדהמה לחוש גוף חם צמוד אליה בחוזקה.
זיכרון הלילה שעבר שטף אותה. היא זוכרת בבירור שאנשים היו לבושים בבגדים מפוארים וכולם הרימו כוסות לחייהם. היא זכרה את קול השמפניה שנמזגה ואת צלצול הכוסות.
היא שתתה יותר מדי. היא זוכרת שמישהו אמר לה ללכת לשכב ולנוח. היא ניסתה לסרב, אבל הוא היה חזק מדי והיא לא הצליחה לעצור אותו. האיש הכניס אותה לחדר במלון ואז תירץ משהו ועזב.
היא אחזה במיטה בחושך ולתדהמתה, היה שם מישהו! זוג ידיים חמות כרכו סביב מותניה. היא חשה את גופה נלחץ תחת גופו של גבר. זה סחרר אותה.
היא הייתה כל כך חמה ומיוזעת כשגופו נח על שלה. פניו היו כל כך קרובות שהיא יכלה לחוש את נשימתו החמה על פניה. נדמה היה כאילו צופים בה. היא הבחינה בצֵל כהה האורב מהחלון, ואז שמעה קול נמוך ומגנטי שאומר, "עשה את מה ששילמו לך לעשות?"
הנשיקה שלו הייתה חמה ולחה והוא ליטף את שפתיה בשלו. ידיו הגדולות קרעו את חצאיתה בחוסר סבלנות כשהיא נאבקה להוציא את המילה "לא" מפיה. היא הייתה מבולבלת, נאנחה שלא במודע. הוא חדר אליה לאט והיא אחזה בכתפו ואמרה, "זה כואב!"
האיש עצר בפתאומיות ואמר, "את בתולה?" היא הייתה חסרת מילים מהכאב. הוא הושיט את ידו, הזיז בעדינות את שערה מפניה ולחש, "את יצור קטן ומתוק, כמה ששימחת אותי."
הוא מיד החל לנוע במהירות ובחוזקה. זה גס, זה דחוף, זה קורה... היא חשה גל חם שוטף את גופה וכל שריריה מתכווצים. היא הסמיקה כשהדם זרם לפניה.
היא הפנתה את ראשה בזהירות וראתה את צידו של פנים מושלמות, עם תווי פנים כהים, ריסים עבים ועיניים שחורות כזפת. מחשבותיה קפאו לפתע. "אין לי מושג מי האיש הזה. איך יכולתי לקיים יחסי מין עם האיש הזה?"
פניה היו חיוורות. היא חשה כאילו היא עומדת להתעלף. היא חייבת לעזוב לפני שהוא יתעורר. לאידי לא היה זמן לחשוב. היא הסירה את זרועו של האיש ממותניה ויצאה מהמיטה בזהירות.
הכאב בירכיה גרם לרגליה להרגיש חלשות. היא נאחזה בקצה המיטה וירדה על ברכיה. היא קמה והתלבשה בשמלה הסקסית של אתמול בלילה. סידרה את שערה כלאחר יד והביטה לאחור באיש במיטה במבט מבולבל. היא פנתה אל הדלת במהירות ובשקט ככל שיכלה.
דלת הסוויטה הנשיאותית נותרה פתוחה, ראש קטן הציץ פנימה והביט סביב כדי לוודא שאין אף אחד אחר בחדר ודמות זעירה הסתובבה הלוך ושוב במסדרונות המלון.
בדיוק כשאידי עזבה את החדר, האיש במיטה פקח את עיניו. עיניו היו חדות כשל נץ.
שומר הראש הנסתר הביט בו, תוהה אם עליו לרדוף אחריה או לא, כשהוא נעץ את עיניו בזקן.
הזקן חשב לרגע והתקדם ודפק על הדלת הפתוחה של הסוויטה הנשיאותית. "בוא," אמר האיש. קולו היה קר כקרח. הזקן נכנס לחדר והצדיע בכבוד, "אדוני הצעיר."
האיש פקח את עיניו הכהות והעמוקות, התעלם ממנו והרים בעצלתיים את בגדיו והחל ללבוש אותם. למרבה המזל, הזקן היה איתו יותר מעשרים שנה, אז הוא הכיר היטב את אופיו של אדונו הצעיר. הזקן שאל, "האם אתה רוצה שאעצור אותה?"
האיש שמע את ההערה וגופו החל לרעוד בפתאומיות. הוא רעד מאשמה כשהוא הביט למטה וראה את עקבות הדם האדומים למטה. עיניו רפרפו כשהוא נזכר בטעם המתוק שגרם לו לדמיין את אירועי הלילה שעבר.
מרגע שנגע בה, גופו, שהיה שקט במשך שנים רבות, הגיב מיד. תוך כדי נגיעה בה, הוא הופתע שהוא לא קיבל את התחושה המגעילה שהוא קיבל כשנגע בנשים אחרות. "האישה הזו מעניינת אותי," הוא חשב לעצמו.
הוא לבש את בגדיו והתיישב על הספה, רגליו הארוכות נמתחו בחן, כמו מלך, עם פנים קרות ועיניים כהות. הוא לא אמר מילה, אבל היה לו מבט כועס על פניו. הזקן ראה אותו גדל מגיל צעיר, הוא לא יכול היה שלא לפחד.
"תגיד...." הזקן היה כל כך מבוהל שהוא פרץ בזיעה קרה. "הכל באשמתי, בבקשה תעניש אותי, אדוני הצעיר." האיש עצם את עיניו כאילו לא שמע אותו והבעתו הייתה איטית כאילו הוא התעורר זה עתה. הזקן ידע שזהו סימן לכעסו האמיתי של האדון הצעיר. אם הוא היה רוצה לשאול, זה יהיה בטוח ואם הוא לא יגיד לך כלום, זה ייגמר.
למרות שהזקן עדיין היה רגוע כלפי חוץ, הוא חשש לומר, "לא הייתי צריך לסמם אותך, וגם לא הייתי צריך להסתיר שהמטרה של חזרתך לסין היא לאשר את מערכת היחסים שלך עם משפחת גרג. אדוני, תעניש אותי בבקשה." אמר הזקן.
למעשה, הזקן חש הקלה שלאדון הצעיר היו רגשות כלפי האישה הזו. הזקן, מר ייטס, סוף סוף פתר את דאגות המשפחה במשך שנים רבות. האדון הצעיר נמנע מכל מגע עם נשים. זה היה סוד שהמשפחה לא יכלה לספר.
כשהיה צעיר, הוא נחשב ללא בוגר. עכשיו האדון הצעיר היה בן 26 ואפילו לא הייתה לו חברה. האנשים היחידים סביבו היו כולם גברים. המשפחה החלה לפקפק בסתר בנטייתו המינית של האדון הצעיר. הדירקטוריון היה מוכן לפעול, כל כך הרבה אנשים רצו לתפוס את הראיות ולהדיח את האדון מתפקידו.
מר ייטס רצה שהוא יתחתן בתוך משפחת גרג, אבל חשש שהאדון הצעיר הוא הומוסקסואל. הוא ידע שהשיטה של סימום האדון שלו הייתה נוראית, אבל התוצאה הסופית הייתה טובה.
"מי האישה הזו?" שאל האיש. הזקן אמר במבוכה קלה, "אדוני, האישה הזו היא לא האישה שסידרתי לך." האדון פקח את עיניו ועיניו הביטו עמוק בזקן. "אתמול בלילה, כשהאישה הגיעה לכאן, שומר הראש חשב שזו האישה שסידרתי לך, אז הוא הכניס אותה לחדר שלך. ואז הגיעה אישה אחרת והיה מאוחר מדי להבין שהייתה טעות."
בקושי יכולנו להחליף אותה בחזרה, עכשיו יכולנו?" הזקן לא דיבר ישירות, אבל המשמעות הייתה ברורה. בכל מקרה, הדבר החשוב היה התוצאה, כל עוד זה הוכיח שלאדון הצעיר יש תשוקה מינית לנשים. סוג האישה נראה כבעל חשיבות חיונית.
היא יכולה לשרת את האדון עם ההתמכרות המינית שלה והיא יכולה לקבל קצת יותר תשלום על כך. עיניו של האיש שקעו. אם זה לא היה בגלל הנשים האלה, הוא היה שוכב עם אישה אחרת שסודרה על ידי הזקן? אף אישה מעולם לא נגעה בו והמחשבה על כך גרמה לו לבחילה.
למה הוא לא שנא את זה כשנגע בה או כשהיא נגעה בו? רק המחשבה על מגעיה הארוטיים גרמה לו לגירוי מיני. "לך ותמצא את כל המידע על האישה הזו," הוא אמר. "כן, אדוני." הזקן ענה ונסוג בכבוד. עיניו של האיש שתמיד היו קרות ואכזריות, היו עכשיו איכשהו שונות.
