נקודת מבט: מייב הרגשתי חמימות. חמימות לא אופיינית. זה לא דמה כלל לחום המעיק של קדחת, אלא לחמימות של יום חדש המאיר עליי. גופי חרק ונאנק כמו עץ שחוק כשכגלגלתי את עצמי לשכיבה על הגב. לא זכרתי שהלכתי לישון באי-נוחות כזו... בטח ישנתי בתנוחה משונה. שפשפתי את עיניי, שעדיין היו טרוטות ומעורפלות בשכבות עבות של שינה. כשפקחתי אותן הפעם, מתכווצת לנוכח אור השמש הבוהק, הרמתי יד כדי לחסום את האור. ולאט לאט, הכל