**נקודת המבט של מייב** "חברים?" המילה התגלגלה מפיו בהלם מבולבל. סערת רגשות שטפה את פניו, שחוקות ועייפות מחיים שלמים של הזנחה, של כאב. זה היה כמעט כאילו המילה זרה לו, מילה שאולי קרא או שמע, אך מעולם לא חשב שהיא אפשרית עבורו. "כמובן," עניתי. "האם זה כל כך קשה להאמין?" "זה פשוט... לא משהו שקורה," הוא אמר באדישות כזו שהכאיבה לי. "אנשים לא רוצים להתחבר איתי, שלא לדבר על לשהות באותו חדר איתי. הרוב אפילו