איריס: חייכתי כשראיתי את בתי ששכבה על בטנה, צופה בסרט מצויר בטלוויזיה וצוחקת מכמה סצנות תוך כדי צפייה. החיוך המלאכי והצחוק שלה הקלו על הקשיחות של השבוע הארוך. זה גרם לי לשכוח שבאתי לכאן או שיש לי את האחריות שיש לי לזמן מה, וזה היה משהו שלא יכולתי שלא להעריך. שתינו היינו ערות ועשינו מרתון סרטים אקראי לסוף השבוע. ולמרות שהייתי עדיין עייפה, שמחתי יותר מכל דבר אחר לחבק כל שנייה שהייתה לי עם הילדה שלי.