איריס: "לאט, איריס," אמר דין, קולו התרכך כשהוא עזר לי להיכנס לבית. ליבי דהר עם כל צעד שעשיתי, ולא הכחשתי שההליכה עצמה הייתה קשה מספיק כרגע. הלכנו לעבר הספה כשהוא מחזיק אותי בחוזקה, נזהר לא לגרום לי להתאמץ יותר מדי לפני שישבתי. קמטתי את מצחי והנחתי את ראשי על משענת היד. מעולם בחיי לא חשבתי שאמצא את עצמי במצב שבו ההליכה עצמה תהיה קשה. אבל שוב, מעולם לא ציפיתי להיות במצב כזה מלכתחילה. יכולתי להגיד שמ