איריס: פקחתי את עיני, האורות הבהירים סינוורו את ראייתי כשראיתי אחות בחדר. שמיכה לבנה כיסתה את גופי, ולא יכולתי שלא לזעוף כשהאורות והחדר הלבן הרגישו כמו עינוי עבורי. בלשון המעטה, הרגשתי כאילו הושלכתי מארבעת הארצות הפנימיות. מבטה נפגש בשלי לשנייה לפני שהיא חייכה. "מים..." "מה?" היא שאלה, מנסה לעבד את דבריי וליקקתי את שפתי, רוצה להרטיב אותן. קולי היה סדוק ושפתיי יבשות. אבל נראה שלאחות לא היה אכפת. אם