איריס: "לעזאזל, דין..." אמרתי, עיניי התרחבו בתדהמה כשראיתי את חולצתו. חולצתו הלבנה של האיש הייתה מכוסה בדם, ולא יכולתי שלא לשים לב לכעס על פניו. "איפה ליליאן?" הוא שאל, ואני נענעתי בראשי. "היא בתנומה שלה, אל תדאג, המטפלת שלה לידה. אבל אתה צריך לטפל בפצע הזה," אמרתי, והסתכלתי על זרועו. הוא הסתכל עליי ובחן את הבעתי לכמה שניות לפני שנענע בראשו. "איך זה שאת האדם היחיד שאני מכיר שאני יכול לבטוח בו בלי