מדלן נפלה לרצפה אחרי שבעטו בה משום מקום. היא הגנה על בטנה בתת מודע. לאחר מכן, לפני שהספיקה להסביר, ג'ון סטר לה שוב בראשה. "את כלבה! למה מרדית' הייתה הורגת את עצמה בשביל מישהי כמוך! את זאת שמגיע לה למות!" בשיניים חרוקות, ג'ון ירק כל מילה ומילה. הוא תיעב את מדלן עד לשד עצמותיו. "אבא, הכל בסדר. לא נועדתי להיות עם ג'רמי. אני לא מאשימה את מאדי." קול של מרדית' מייבבת החל להישמע לאט מהקצה השני של החדר. פינת שפתיה של מדלן דיממה, וראשה זמזם מכאב. היא סבלה את הכאב והרימה את ראשה. כתוצאה מכך, היא ראתה את מרדית' נשענת על חזהו של ג'רמי. ניתן היה לראות דמעות בעיניה. ג'רמי החזיק את מרדית' המייבבת. עיניו היו מלאות עדינות כששמר עליה. המראה נראה מנחם, אבל הוא דקר את מדלן ישר בלב. אם הדבר הזה לא היה קורה, אשתו של ג'רמי הייתה מרדית' ולא ילדת פרא שהתגוררה תחת קורת גג של אדם אחר. למרות שלא היא תכננה את מה שקרה, ברגע זה, היא חשה אשמה עזה. "מר, את עדיין עוזרת לכלבה הזאת ברגע זה? אם היא לא הייתה מציבה את המלכודת הזאת, היית גברת וויטמן עכשיו! לא היית כל כך עצובה עד כדי כך שתרצי להרוג את עצמך בגלל שנפרדת מג'רמי. את טובה מדי בשביל עדיין לעזור לה!" ג'ון חש נרגז בשביל בתו. "אבא, תפסיק להגיד את זה." מרדית' נאנחה והסתכלה על מדלן בעיניים פוגעות. "מאדי, אם אהבת את ג'רמי, יכולת לספר לי. לא הייתי נלחמת עליו איתך. למה עשית את זה רק כדי להשיג אותו? אני כל כך מאוכזבת ממך." "מר, אני לא..." "איך את מעזה להגיד שזה לא את!" ג'ון היה זועם. "את עדיין מנסה להיות עקשנית, כלבה? בסדר, אני אהרוג אותך!" ג'ון הרים כיסא בחדר אחרי שאמר את זה. מצד שני, מדלן התכווצה בפחד וידיה הלכו להגן על בטנה. "למה את עדיין כאן? את רוצה להיהרג?" אמר ג'רמי בקרירות. ג'ון קפא כשהחזיק את הכיסא. מדלן רעדה וקמה במהירות מהרצפה. למען הילד שטרם נולד שלה, היא הייתה חייבת לצאת משם מהר. היא הורידה את ראשה מול הצופים ואנשים שביקרו אותה. היא כיסתה את פניה הנפוחות וברחה בצליעה. כשהגיעה לכניסה, היא שמה לב שהטלפון שלה לא איתה. לכן, היא נאלצה לחזור. כשהגיעה לכניסה של המעלית, הדלת נפתחה במקרה באותו זמן. לאחר מכן, מדלן ראתה את ג'רמי יוצא משם במקרה. הוא עמד זקוף וללא פחד. תווי פניו העדינים היו הבולטים ביותר בקהל. עם זאת, מה שגרם למדלן לסקרנות היה מדוע הוא עוזב כל כך מהר. האם הוא לא צריך להישאר עם מרדית' זמן רב יותר? היא לא העזה לחשוב יותר מדי. לכן, היא הורידה את ראשה ונכנסה למעלית. היא הייתה כמו גנבת מבישה. היא הלכה לדלת של מרדית' וזיהתה את הטלפון שלה בפינת הקיר. מדלן רצתה לעזוב אחרי שהשיגה את הטלפון שלה. עם זאת, ברגע שהתכופפה, היא שמעה את הצחוק האנרגטי של מרדית' מגיע מתוך החדר. "הממפ, אני מרגישה כל כך שמחה כשאני חושבת על איך הטיפשה הכפרית הזאת הוכתה עד שהיא לא יכלה להרים את ראשה." טיפשה כפרית? מדלן הייתה בהלם. האם הטיפשה הכפרית הזאת היא? "הממפ, אם לא הייתי נכנסת לחדר הלא נכון באותו לילה, אני הייתי זאת שמבלה את הלילה עם ג'רמי! איך יכולתי לתת לטיפשה הכפרית הזאת להרוויח מזה? אני מרגישה כל כך נגעלת בכל פעם שאני חושבת על איך ג'רמי הוכתם על ידי הטיפשה הכפרית הזאת!" אחרי שמרדית' אמרה את זה, פניה של מדלן החווירו. היא קפאה והרגישה כאילו פתאום קשה לנשום. האמת החלה לצוף אבל לא היה לה האומץ להאמין בה.