"אתה רואה אותם? מר וויטמן, תודה לך על הדאגה. איפשרת לי לחיות חיים כל כך מלאים בכל יום במהלך אלף הימים שלי בכלא." מדלן חייכה במרירות, דמעותיה הלוהטות נופלות על גב ידו של ג'רמי. אצבעותיו הדקות רעדו קלות. הוא מעולם לא ידע שדמעות יכולות להיות כל כך חמות. הגשם הלך והתחזק, ומדלן שמעה את קול המגב מנגב את השמשה הקדמית. האוויר סביב גופה כאילו השתתק לפתע. מדלן ניגבה את דמעותיה, מבטה נעשה רגוע יותר בבת אחת.