מדלן נשברה ברגע, כמו בובה ללא חוטים, ואיבדה את כל הכרתה. עולמה כאילו החשיך בבת אחת, וכאב עז כאילו עורה מתקלף בלע את הכרתה לחלוטין. "לא!" היא מיהרה בייאוש לעבר האפר שנשטף בהדרגה על ידי השלג והגשם. מדלן בכתה בעצב, ידיה הרועדות משתפשפות בטירוף על הקרקע הלא אחידה כשניסתה לאסוף את האפר שנותר. אולם, האפר הוכתם בהדרגה באדום מהדם שזרם מכפות ידיה, ואז הוא נמס בגשם ובשלג. כך, ניצוץ התקווה היחיד שלה כבה לחלו