עינייה של נינה התרחבו כשסוף סוף סיפרתי לה את האמת. "לא," היא אמרה, צועדת הלוך ושוב ומעסה את ראשה. "זה לא אמיתי. אנשי זאב אינם אמיתיים. שלדים מדברים אינם אמיתיים!" נאנחתי וקמתי, ניגש אליה. "תראי," אמרתי, מושך הצידה את הבד הקרוע של הג'ינס שלי כדי להראות לה את הפצע שלי. הוא כבר החלים. הבשר הקרוע מהתקפת השלד התחבר מחדש בלי להשאיר אפילו צלקת. אפילו הדם נעלם. כשנינה ראתה את הרגל שלי נרפאת, היא נסוגה לאח