נינה אנזו החליק לקצה הזירה, וסימן לי לבוא. הרגשתי כאילו אני נמשכת אליו באופן מוזר, וניגשתי לפגוש אותו במעקה, עליו הוא נשען. כשהוא נשען והביט בי בעיניו החומות הנוצצות, הרגשתי שהלב שלי מחסיר פעימה. "תחליקי איתי," הוא אמר, קולו מעט נוקשה. הסמקתי והבטתי סביבי. "אני... אני לא יודעת איך," אמרתי. אנזו פשוט משך בכתפיו, שפתיו מתעגלות מעט בפינות בחיוך קל. "אני אלמד אותך," הוא אמר. "אל תדאגי." הוא הצביע לעבר