הפעמון שעל דלת החנות צלצל כשנכנסתי. היה חשוך בפנים, ובעוד עיני התרגלו מהשמש הבהירה, שמעתי את קולה המחוספס של אישה מבוגרת שנשמעה כאילו עישנה סיגריות במשך חמישים שנה קוראת לי. "בוקר טוב, יקירתי," היא אמרה. עיני התרגלו כך סוף סוף הצלחתי להבחין באישה. היא הייתה נמוכה ומוצקה, עם שיער אפור אסוף לפקעת מסודרת על גבי ראשה, ולבשה פלנל משומש תחוב למכנסי ג'ינס עם וסט מרופד מעל. "בוקר טוב," אמרתי, ניגשת בביישנ