אנזו נינה ואני לחצנו ידיים והסכמנו להיות "ידידים" לעת עתה. "אתה לא יכול פשוט לתת לזה לקרות," פיאו נהם, כועס עליי שנתתי לזה להגיע למצב הזה כשצפיתי בנינה הולכת. "אני יודע," עניתי באנחה חיצונית, תחבתי את ידי לכיסים ועשיתי את דרכי לכיוון המקום שבו האופנוע שלי היה חונה. לא הייתי הולך לתת לזה לקרות. מסיבה כלשהי, נינה הרפר הייתה מיוחדת לי והייתי חייב אותה. אם להיות "ידיד" טוב לזמן מה זה מה שיידרש כדי לגר