הדייל מסר לאנזו את הזאב, והוא לקח אותו ופנה אלי. הוא הושיט אותו אלי, ממש מול רונן. הרגשתי שהפנים שלי מאדימות, ולרגע, שכחתי לגמרי מקפטן ההוקי היריב. זה היה כאילו כל השאר נמוג כשאנזו הושיט אלי את בובת הזאב, האצבעות שלנו נוגעות זו בזו כשלקחתי אותה ממנו. "ת-תודה," מלמלתי. לפני שהספקתי להסביר משהו על למה רונן היה איתי, אנזו נעלם לתוך הקהל. "בחור מעניין," אמר רונן, צופה אחריו לרגע. "כ-כן," עניתי. הבנתי