חלפו שלושה חודשים מאז שג'יין החלה לעבוד באיסט אמפרור. עם רדת הלילה, העיר העמוסה להפליא הזו הוארה באורות ניאון מהפנטים. ג'יין בדיוק סיימה לנקות את הקיא של גברת שיכורה. למרות שזזה לאט, היא עבדה ביעילות. לאחר מכן, הדליקה קטורת ריחנית והניחה אותה בפינה. המגב שאחזה בו ניקה כל תא בודד בשירותים, ואז הגיעה לתא האחרון ממש מאחור. כאן שמרה את חומרי הניקוי שלה ויצאה להפסקה בין המשימות. היה שם מאוד מסודר ונקי. העוזרת שגררה אותה לכאן כדי לנקות נעלמה מזמן, אבל לג'יין זה לא ממש הפריע. היא הניחה את המגב והדלי בצורה נאותה לפני שישבה בתא הסמוך והתנתקה. 'ג'יין, הכל בהתאם לרצונותיו של מר סטיוארט. 'ג'יין, את כלום עכשיו. איבדת את המשפחה שאת מתגאה בה, איבדת את המראה היפה שלך ואת הרקורד החינוכי המצוין שלך. את בסך הכל אסירה לשעבר עכשיו! 'ג'יין, פשוט תשארי צייתנית ותעשי מה שאומרים לך. אל תנסי להילחם בחזרה. אחרי הכל, מר סטיוארט אמר לנו 'לדאוג לך היטב'. 'ג'יין, את רק אסירה בכלא, אז למה את צריכה את שתי הכליות שלך? אם תתרמי אחת מהן, תוכלי להציל חיים במקום אלה שהרגת. 'ג'יין... תתייאשי, תפסיקי להיאבק...' הקולות האלה היו כמו קללות, והפרצופים האלה מעוותים בצורה מפחידה כשהם רדפו את מחשבותיה. ג'יין לא הצליחה להוציא אותם מראשה לא משנה כמה ניסתה. "ג'יין, צאי החוצה. הם צריכים אותך בחדר ה-VIP בקומה השישית, חדר 606." דלת התא נפתחה בפתאומיות, והאדם שם קימט את מצחה כשדרבנה את ג'יין לזוז. "תזדרזי, ותפסיקי להתמהמה. אפילו הדוגמנית הכי טובה כאן לא מתנשאת כמוך, בחיי." ג'יין בדרך כלל הייתה כל כך שקטה ומסתגרת, והיא עשתה כל מה שביקשו ממנה. היא מעולם לא השיבה או ענתה גם אם בכוונה הקשו עליה, וזה היה עכשיו סוד גלוי במועדון. כל מי שהיה במצב רוח רע יכול פשוט 'להוציא את זה' על ג'יין קצת מתי שבא לו. "המארחות אחראיות על החדרים הפרטיים שלהן." ג'יין רק אמרה את האמת, אבל דבריה היו למעשה 'בגידה' באוזני העוזרת. הבעתה של העוזרת הפכה מיד קרה, והיא שלבה את זרועותיה מול חזה. "הלקוח הקיא. את אומרת שלונה צריכה לטפל במשהו כל כך מגעיל?" זו הייתה משימה מגעילה שלונה לא צריכה לטפל בה, אבל ג'יין כן צריכה. העוזרת לא הייתה מודאגת כלל מלפגוע ברגשותיה של ג'יין. כצפוי, ג'יין לא הגיבה. היא רק אמרה בטיפשות, "אה, בסדר", וזה רק גרם לעוזרת לזלזל בה עוד יותר. ג'יין הורידה את עפעפיה וירדה אחרי העוזרת הזו לתוך המעלית. לפתע, עם זאת, היא נדחפה החוצה מהמעלית. ג'יין הסתכלה על העוזרת בבלבול, והעוזרת רק העניקה לה מבט של בוז מוחלט. "מה את בוהה? תעלי במדרגות. זה רק הקומה השישית, זה לא גבוה מדי. למעשה, זה בדיוק נחמד." העוזרת הציצה בג'יין בבוז, "זה אפילו יכול לעזור לך לרדת קצת במשקל." ג'יין לא הייתה בעודף משקל בכלל. להיפך, היא הייתה רזה באופן לא טבעי. עם זאת, היא לבשה חבילה עבה של בגדים בכל יום כשהלכה לעבודה, כך שזה גרם לה להיראות מגושמת ומסורבלת. העוזרת בבירור הקשתה על ג'יין בכוונה, וכל אחד אחר היה הופך את זה לקטטה. עם זאת, זו הייתה ג'יין שהיא דיברה איתה. העוזרת הייתה בטוחה שזה לא ידרדר לקטטה. כפי שחשבה, ג'יין החלה לציית במדרגות. כשדלתות המעלית נסגרו, העוזרת כיווצה את שפתיה. איזה חתיכת זבל חסרת תועלת. הצליל היחיד שהדהד בחדר המדרגות המעומעם היה רשרוש צעדיה של ג'יין. אלו היו מדרגות החירום, כך שרוב האנשים לא הגיעו לכאן, ועלו במעלית ישירות לקומה שרצו במקום. המקום היה מואר בעמימות, כך שמלבד מקרי חירום, הייתה רק פעם אחת נוספת שאנשים היו מגיעים לכאן - וזה היה כשהם רצו מפגש סודי. ג'יין הלכה לאט, מטפסת במדרגות אחת בכל פעם. היא הייתה קצת עייפה עד שהגיעה למחצית הדרך לקומה החמישית, אז עצרה במשטח הנחיתה למנוחה. אז שמעה רעש... ליבה של ג'יין הלם והיא הביטה מעלה וראתה גבר מחבק אישה בפינה, תנועותיהם חמות וכבדות. ממקום עמידתה, היא יכלה לראות את גבה של האישה וחצי מפרופיל הצד של הגבר. היא קיללה בליבה את מזלה. איזה דבר לגלות. היא עמדה לעזוב בחשאי כשלפתע עיניו העצומות בחוזקה של הגבר נפתחו והביטו בה בפיתוי. ליבה של ג'יין הלם עכשיו בחזה, והיא מצמצה חזרה אל הגבר. נראה היה שהגבר חש במבטה. מפרופיל הצד שלו, היא יכלה לראות שאחת מעיניו השחורות כזפת מביטה בה בלעג, זוהרת יותר מכוכב. לבה רעד, והיא הורידה את ראשה, והרימה רגל כדי לרדת חזרה במדרגות. "תעמדי שם." קרקפתה של ג'יין קהתה כששמעה את הקול הזה מאחוריה... היא לא רצתה לחפש צרות, אבל אי אפשר היה לדעת מה האנשים העשירים והחזקים האלה מסוגלים. היא חשבה על זה קצת ואז הסתובבה, והשתחווה בכבוד. "יום טוב, אדוני. אני באמת מצטערת שהפרעתי לך." אצבעה של ג'יין הצביעה על יציאת החירום המובילה לקומה השישית כשאמרה, "אני המנקה שנקראה לנקות את חדר 606. זה רק צירוף מקרים שנתקלתי בה והפרעתי לכיף שלך. בבקשה תסלח לי." עם זאת, הגבר הגיב בעניין רב, ולא היה המום כלל מקולה המחוספס. "את מנקה? למרות שאת כל כך צעירה?" עיניו המפתות הביטו בג'יין מלמעלה למטה. "אז את הולכת לחדר 606, הא?" ג'יין עמדה להגיד כן כשהגבר סימן לה לבוא. "בואי, אני אקח אותך לשם." אה? ... ג'יין הסתכלה על הגבר, מבולבלת, וירדה אחריו לאחר היסוס. ג'יין הכירה את האישה שהייתה עם הגבר. היא הייתה דוגמנית חדשה, שם במה ג'ני. כשג'ני ראתה את הגבר חולף על פני יציאת החירום, היא הלכה אחריו. הגבר עצר לפתע והסתובב, ואמר לג'ני, "אמרתי שאני לוקח אותה לשם, לא אותך. את לא צריכה לעקוב אחריי יותר." ג'ני עיוותה את פיה לגבר, וייללה, "מאסטר סורוס, כבר נטשת אותי...?" כשאמרה את זה, צ'ק הופיע באורח פלא מולה, ו'מאסטר סורוס' חייך אליה. "את יכולה ללכת עכשיו?" עיניה של ג'ני אורו, והיא מיד הפסיקה להסניף, וצחקקה כשהיא לקחה את הצ'ק והודתה לו. ג'יין יכלה לראות בבירור שבעוד שפניו של סורוס חייכו כשנתן לג'ני את הצ'ק, עיניו היו מלאות בלעג. נראה היה שסורוס חש במבטה של ג'יין עליו, ולפתע הוא הביט למעלה, והטיל את מבטו המפתה עליה. "מה קרה? התאהבת בי?" "אה?" סורוס פתאום כיפף את שריריו בגופו, ולפני שהספיקה להבין, הוא היה ממש מולה. ג'יין לא הייתה כל כך גבוהה מלכתחילה, אז ברגע שסורוס התקרב אליה כל כך, הוא גרם לה להיראות אפילו יותר נמוכה. סורוס צמצם את עיניו המפתות, הוריד את מבטו והסתכל על הראש הקטן ההוא בעל השיער השחור ממש מול חזהו. לפתע, הוא כופף את מותניו ואמר לתוך אוזנה, "התאהבת בי באמת? את מאוהבת בי כאדם, או בכסף שלי?" ג'יין חשה את הנשימה החמה הזו על אוזנה, ואוזניה האדימו לגמרי עד לשורשים בבת אחת! היא באופן אינסטינקטיבי עשתה צעד מהיר לאחור, אבל היא שכחה את פציעת הרגל הישנה שלה. כשנסוגה בפתאומיות מדי, רגלה מעדה והיא איבדה את שיווי המשקל. עד אז, היא הייתה מוכנה לגמרי ליפול. עם זאת, יד גדולה הופיעה לפתע במותניה ותפסה אותה בזמן.