נקודת מבט של אווה:
צעדתי לעבר המכונית שלי, צעדיי היו איטיים, ומוחי היה כבד יותר מגופי. דדי פי עמד ליד פתח הדלת, צופה בי. קדתי קלות לאות כבוד, כפי שתמיד עשיתי מאז שהייתי קטנה. הוא נופף בחזרה, אבל משהו באופן שבו הוא עשה זאת הרגיש שונה - מאולץ, מרוחק.
החלקתי למושב הנהג ופלטתי נשימה רועדת, אוחזת בחוזקה בהגה. בדיוק כשעמדתי להתניע את המנוע, הבטתי לאחור בדדי פי. הוא הסתובב בפתאומיות, משפשף את ראשו בחוסר
















