**מנקודת מבטה של אווה** אני מסדרת את בלה בזרועותיי, מרגישה את משקלה כשאני לוחשת, "את כבר ילדה גדולה." היא לגמרי מורדמת, גופה הקטן נח על שלי. במקביל, אני גוררת את המזוודה שלנו מאחוריי, מתאמצת קצת. ואז – בום. המזוודה פוגעת במישהו. האיש מסתובב, פניו מתעוותים לחיוך זעוף. "אני כל כך מצטערת," אני אומרת במהירות, מעניקה לו מבט מתנצל. לפני שמשהו נוסף יכול לקרות, דיילת ממהרת לעזור לי. "תני לי לקחת את זה," ה