מנקודת מבטה של בלה: נאנחתי והתהפכתי במיטה, רגליי בעטו את השמיכה. "אוף, למה אני כל כך חרדה?" מלמלתי, בוהה בתקרה כאילו היא עומדת לתת לי את התשובה. יום ראשון של שיעורים אמיתיים. בלי משחקי הסתגלות יותר. בלי "קבלת פנים לסטודנטים חדשים". זהו זה – ההתחלה של החיים החדשים שלי באוניברסיטה. ג'סיקה, השותפה שלי לחדר, כבר קמה, מזמזמת שיר פופ מוזר תוך כדי שהיא מצחצחת את שיערה המתולתל. היא הדבר הטוב הראשון שמצאתי