הפיצוץ הדף אותי אחורה, הראש שלי פגע במדרכה, אבל התאמצתי להתהפך ולקום. לא היה לי אכפת יותר אם החארות במשאית יראו אותי, רצתי אל המכונית הבוערת. להבות פרצו לאוויר והחום לבדו החל לשרוף את הבגדים שלי. אבל אלכסיי היה כל כך קרוב ולא הייתי מוכנה לאבד אותו. אבל היססתי. שנאתי את זה שהיססתי. האש בערה וריח העשן השתלט על הכל. הפחד שלי מאש התלקח לחיים. להיות איפשהו ליד אש, להיות לכודה באש, זה היה הפחד הכי גדול