יורי נשען לאחור, עיניו נעוצות בי לפני שסקר את כל הנוכחים בחדר. "אני מבין איך זה עלול להיראות..." "עלול?" "רוסריה, אל תפריעי לי." הדמעות חזרו, אבל הפעם יותר מתסכול מאשר מכל דבר אחר. צעדתי אחורה, התכופפתי ותפסתי את האקדח שמארק תקע מאחורי גבו. כולם סביב השולחן התיישבו זקוף, עיניהם פעורות כשחזקתי אותו בידי. ברוניה נראתה מבוהלת לגמרי. מארק לא זז ואפילו לא ניסה לקחת את האקדח בחזרה. "אני לא איזו מרגלת. א